משיח לא בא

הכתבה דנה בבלבול הרב ובחוסר הבהירות לקראת סגירת הרשימות לכנסת, תוך התמקדות בכישלון מפלגות "הגוש השלישי" להתאחד, למרות שחרטו על דגלן את נס האחדות ומניעת ממשלה צרה. נטען כי מפלגות אלו, על אף שעונות לסנטימנט הציבורי לאחדות, אינן עוברות את אחוז החסימה גם בתרחישי איחוד בסקרים. שתי סיבות עיקריות מוצגות לכך: חלחול האינדיבידואליזם בחברה הישראלית, שבו "הדופק האישי פשוט אינו מסתנכרן עוד עם הדופק הלאומי", ושטחיות השיח הפוליטי ופולחן האישיות, כפי שמודגם בכניסתו של עופר וינטר לפוליטיקה, שבה השיח מתמקד ב"מי" ולא ב"מה".

• הציבור מאוכזב מכך שאגו המתמודדים גובר על הייעוד.
• איחוד טכני הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק.
• הציבור מבקש להבין כיצד המפלגות מתכוונות לייצר אחדות בפועל בסוגיות כמו משילות, שוויון בנטל, דת ומדינה.
• נדרשות תשובות לשאלות מהותיות על פשרה ובניית חברה יהודית ודמוקרטית.