סבתא של לאמין ימאל מרגיעה: "אם ספרד תזכה במונדיאל, אני אצרח"

מערכת וואלה ספורט

עודכן לאחרונה: 18.7.2026 / 21:59

בגיל 19 בלבד, לאמין ימאל כבר נחשב לאחד הכדורגלנים הטובים בעולם, אך בספרד הוא מייצג הרבה יותר מכדורגל. לקראת גמר המונדיאל מול ארגנטינה, הקדיש לו ה"ניו יורק טיימס" כתבה רחבה, המציגה כיצד הפך לכוכב לאומי ולסמל של ספרד הרב-תרבותית – וגם לדמות שמעוררת מחלוקות פוליטיות וחברתיות.ימאל, שנולד לאב ממוצא מרוקאי ואם מגינאה המשוונית, גדל בשכונת רוקאפונדה הסמוכה לברצלונה – שכונה המאוכלסת ברובה במשפחות מהגרים. סבתו, פאטימה רומאני, סיפרה כי כבר בילדותו ספג קריאות גזעניות מצד אוהדים, שכינו אותו "מורי" והתייחסו לצבע עורו. לדבריה, "הרבה דברים קרו לו, אבל ספרד השתנתה מאוד מאז".בימים אלה עומד ימאל במרכז דיון ציבורי רחב על זהותה של ספרד. במסיבת עיתונאים לפני הגמר אמר כי "המטרה של הכדורגל היא לאחד אנשים", והגדיר את נבחרת ספרד כ"דוגמה להשתלבות". הדברים נאמרו בתגובה לטענות של ראש ממשלת ספרד לשעבר, מריאנו ראחוי, שהטיל ספק בזהותם הלאומית של שחקני נבחרת צרפת ממוצא אפריקאי.

גם במהלך הקריירה שלו התמודד ימאל עם גילויי גזענות ואסלאמופוביה. אוהדים ספרדים קראו ביציעים קריאות נגד מוסלמים, והוא עצמו גינה את ההתנהגות וכינה אותה "בורות וגזענות". מנגד, גם במרוקו ספג ביקורת על כך שבחר לייצג את ספרד ולא את מדינת מוצאו של אביו.למרות המחלוקות, בשכונת ילדותו נחשב ימאל לגיבור מקומי. דיוקנו מתנוסס על קיר סמוך למגרש שבו החל לשחק, והוא נוהג לחגוג שערים באמצעות המספר 304 – חלק מהמיקוד של השכונה. סבתו מתגאה בהישגיו ומספרת כי הגיעה לבדה ממרוקו לפני יותר מ-40 שנה, עבדה קשה כדי לפרנס את משפחתה וכעת רואה את נכדה הופך לאחד הסמלים הגדולים של המדינה.ההתלהבות סביב ימאל הורגשה גם בחצי הגמר מול צרפת, כאשר אלפי תושבי רוקאפונדה התכנסו לצפות במשחק על מסך ענק. כשימאל היה מעורב בשער הראשון ובהמשך גם כבש שער שנפסל, הקהל השתולל. לאחר שריקת הסיום, עם העלייה של ספרד לגמר, נשמעו ברחובות הקריאות: "אני ספרדי, ספרדי, ספרדי" – עדות נוספת לכך שהכוכב הצעיר הפך עבור רבים לפנים החדשות של ספרד.אמו של אביו, פאטימה, עזבה לבדה את מרוקו והגיעה לספרד באוטובוס, במסע מפרך. לאחר שהתיישבה במדינה היא עבדה בבקרים, בערבים ובלילות, חסכה כסף ולבסוף שילמה לאישה שתביא לספרד את בנה, אביו של ימאל, ואת אחותו שנותרו במרוקו. כיום פאטימה עדיין מתגוררת ברוקאפונדה, בבית שנכדה רכש עבורה.ימאל עצמו סיפר כי ההישג הגדול ביותר מבחינתו אינו הכסף או התארים, אלא היכולת להעניק למשפחתו את החיים שלא היו לו בילדותו. "אני רואה את אמא שלי מאושרת ואת אחי הקטן מקבל את הילדות שאני הייתי רוצה לקבל", אמר. לדבריו, הידיעה שאביו, אמו וסבתו חיים כיום בשקט ובביטחון היא "כל מה שילד יכול לבקש".ילדותו של ימאל הייתה רחוקה מחיי הזוהר שהוא מכיר כיום. הוריו, שהגיעו ממשפחות מהגרים ממרוקו ומגינאה המשוונית, התקשו מבחינה כלכלית, ובשנותיו הראשונות התגוררה המשפחה במעון משותף להורים צעירים, שבו קיבלו ארוחות בחדר אוכל ציבורי. בהמשך נעזרו בחברים שאפשרו להם להתגורר בחדרים בבתיהם, עד שהוריו נפרדו והוא עבר עם אמו לגרנויירס.

?️ Fatima Nasraoui (grand-mère de Lamine Yamal) : « Je veux que l'Espagne ?? gagne. Oui, je vais crier, je vais hurler. Je vais faire beaucoup de choses si mon petit-fils marque !!! ?Merci, mon fils. Vraiment, merci, merci. Je suis heureuse. » ?❤️ pic.twitter.com/VK54ZpHu6C

כעת אמו מבהירה (אם מישהו פקפק) שהיא לחלוטין בעד ספרד וחולמת על הצלחת בנה. "אני רוצה שספרד תנצח. כן, אני אצעק, אני אזעק", אמרה בריאיון עמה לקראת הגמר, "אני אעשה המון דברים אם הנכד שלי יבקיע!!! תודה, בני. באמת, תודה, תודה. אני שמחה".