סקרים ופריימריז: דרמה פוליטית ואיתותי שינוי בליכוד

סערה בקלפי ובמסכים: מי באמת מנהל את המפה הפוליטית?

השבוע האחרון בישראל הציג תמונת מצב פוליטית סוערת, שילוב של פעילות פנימית במפלגת השלטון והדים של שינויים אפשריים במפת הכוח הכללית. סקר מנדטים, לצד הפריימריז הדרמטיים בליכוד, היו מהנושאים המחופשים ביותר בגוגל ישראל (היקף חיפושים משוער: 2,000+), ולא בכדי. הם חושפים מתחים פנימיים, אסטרטגיות פוליטיות מורכבות, ואולי אף איתותים ראשונים לשינוי משמעותי באקלים הפוליטי הישראלי.

ממומן Love and Deepspace Ao Yin Valko Chibi 3D ESC Keycap: מגע אישי למקלדת הגיימינג AliExpress לצפייה בביקורת ←

הליכוד במבחן: נאמנות מול כוח אלקטורלי

הפריימריז בליכוד, בהם התמודדו 116 מועמדים על מקום ברשימה לכנסת, חשפו יותר מסתם קרב על מקומות. הם היו מבחן כוח פנימי וניסיון לעצב רשימה שתשקף את רצונו של היו"ר, בנימין נתניהו. כ-140 אלף מתפקדי הליכוד הוזמנו להצביע, אך אחוז ההצבעה עמד על 53.5%, ירידה של 4 נקודות אחוז מהפריימריז הקודמים ב-2022. ירידה זו, יחד עם הביקורת מצד מתמודדים במחוזות על דחיקתם, מצביעה על תהליכים פנימיים עמוקים. נתניהו, על פי הדיווחים, מנסה "לעצב רשימה מצומצמת ונאמנה בצלמו", מה שיוצר מתח רב ומותיר חברי כנסת ושרים בכירים ב"חוסר ודאות לגבי מקומם".

תוצאות הפריימריז, גם אם הן משקפות רק 70% מהקולות שנספרו, מספקות הצצה מעניינת. אלי כהן, יריב לוין ואמיר אוחנה מובילים, בעוד שמות כמו מירי רגב, אופיר כץ ויואב קיש נכנסים לעשירייה הראשונה. הדבר המפתיע ביותר הוא ששרים כמו דיכטר, מאי גולן וסילמן עלולים לנשור מהרשימה. ניר ברקת, שמוקם במקום נמוך יחסית (16 לאחר ספירת 20.2% מהקולות), טען ל"חיסול" מצד הליכוד, מה שמדגיש את המאבקים הפנימיים האגרסיביים.

הסקרים: רעידת אדמה או איתות מקדים?

לצד הדרמה הפנימית, סקרי המנדטים החיצוניים הציגו תמונה מטלטלת למדי. סקר חדשות 12, למשל, הציג נתון חסר תקדים: הרמטכ"ל לשעבר, יאיר איזנקוט, מפלגתו מקבלת 24 מנדטים, בעוד שהליכוד בראשות נתניהו מקבל 22 מנדטים בלבד. יתר על כן, בהשוואה לראשות הממשלה, איזנקוט מוביל עם 38% לעומת נתניהו עם 34%. נתון זה מעיד על עייפות מסוימת בקרב הציבור מנתניהו וחיפוש אחר אלטרנטיבה יציבה יותר.

עם זאת, סקר ערוץ 14 הציג תמונה שונה בתכלית: גוש הקואליציה מתחזק ל-63 מנדטים, בעוד האופוזיציה עומדת על 46 מנדטים. פער דרמטי זה מעלה שאלות לגבי מתודולוגיות הסקרים השונות והקהלים שהם מייצגים. בעוד שסקר חדשות 12 נערך על מדגם מייצג של כלל האוכלוסייה, ייתכן שסקר ערוץ 14 משקף יותר את בסיס התמיכה של הקואליציה הנוכחית. ההבדלים החדים הללו מדגישים את הקושי להסיק מסקנות חד משמעיות מנתוני סקרים בודדים, במיוחד בתקופה פוליטית כה נזילה.

התופעה גוטליב: סממן של שינוי?

התנהלותה של חברת הכנסת טלי גוטליב בולטת במיוחד בהקשר זה. על אף ביקורת רבה, היא ממשיכה להוביל בסקרים פנימיים (ואף ממוקמת במקום ה-11 בפריימריז לאחר ספירת 20% מהקולות). מתקפה חריפה שלה על ינון מגל, בעקבות דיווח על דיון חירום בלשכת רה"מ בחשד שהיא ומאי גולן מנהלות מגעים למעבר לעוצמה יהודית, חושפת את המתח סביבה. מגל טען כי אנשים "הקרובים ביותר לנתניהו אמרו לי שהוא ראה סקרים שאם את נבחרת גבוה מדי את מורידה לליכוד מנדטים".

תופעת גוטליב היא יותר מאנקדוטה. היא מייצגת מגמה רחבה יותר של פוליטיקאים "קולניים", המסוגלים לייצר הד תקשורתי חזק, גם במחיר של עמידה בסתירה לעמדת המפלגה או יצירת חיכוכים. במובן מסוים, היא משקפת את האופן שבו הציבור (או לפחות חלקים ממנו) מגיב לפוליטיקה של היום – רצון לכנות, אפילו אם היא בוטה, ויכולת לייצר סדר יום תקשורתי עצמאי. ייתכן שזו אינה רק סוגיה אישית, אלא סממן לכך שהמסרים הפוליטיים משתנים, והיכולת לייצר הד תקשורתי חשובה לא פחות, ואולי יותר, מנאמנות מפלגתית שקטה.

"האנשים הקרובים ביותר לנתניהו אמרו לי שהוא ראה סקרים שאם את נבחרת גבוה מדי את מורידה לליכוד מנדטים." – ינון מגל

הקשר היסטורי: הליכוד בין מרכז לשוליים

הליכוד, כמפלגת שלטון היסטורית, תמיד ניסתה לאזן בין בסיס תומכים ימני-אידיאולוגי לבין פנייה למרכז. הניסיון של נתניהו "לעצב רשימה מצומצמת ונאמנה בצלמו" אינו חדש. לאורך השנים, מנהיגים ניסו לחזק את שליטתם על הרשימה כדי להבטיח משמעת מפלגתית ולמנוע מרידות פנימיות. עם זאת, התוצאות הנוכחיות של הפריימריז, יחד עם הסקרים, מצביעות על כך שהאיזון העדין הזה הולך ומתערער. דחיקתם של שרים ותיקים, ועלייתם של מועמדים חדשים או פחות "ממוסדים", יכולה להתפרש כניסיון להקצנה מסוימת של הרשימה, או לחלופין, כהתחזקות של גורמים בתוך המפלגה המעוניינים לשנות את אופייה. ההשלכות העקיפות הן שהליכוד עלול לאבד מכוח המשיכה שלו במרכז, אם ייתפס כמפלגה הומוגנית מדי ונאמנה באופן עיוור למנהיגה, במקום לייצג מגוון רחב של עמדות בתוך המחנה הלאומי.

• שחיקה באמון הציבורי: ירידה באחוז ההצבעה בפריימריז וירידת כוחו של הליכוד בסקרים (בפרט זה של חדשות 12) מצביעות על שחיקה מסוימת באמון הציבורי במפלגת השלטון, או לפחות על חיפוש אלטרנטיבות.
• מאבקי כוח פנימיים: הפריימריז חשפו מאבקי כוח עזים בליכוד, כפי שמעידות טענותיו של ניר ברקת ל"חיסול" והדיון על טלי גוטליב. הדבר עלול להחליש את הלכידות המפלגתית.
• עליית אישיות מול מפלגות: עלייתו של יאיר איזנקוט בסקרים, והבלטתם של פוליטיקאים בעלי פרופיל תקשורתי גבוה כמו טלי גוטליב, מעידות על מגמה שבה אישיות חזקה יכולה למשוך קולות יותר מאשר השתייכות מפלגתית מסורתית.
• השפעת התקשורת: תגובתה של גוטליב לינון מגל, והדיון על "סקרים פנימיים" סביבה, מדגישים את כוחה של התקשורת, המסורתית והחדשה, בעיצוב הנרטיב הפוליטי.
• פערים בין סקרים: השוני הדרמטי בין סקרי המנדטים השונים (חדשות 12 מול ערוץ 14) מדגיש את המורכבות בניתוח מגמות פוליטיות ואת הצורך בביקורתיות כלפי כל נתון.

למה לשים לב עכשיו?

השבועות הקרובים יציגו תמונה ברורה יותר של הרשימה הסופית של הליכוד, ויהיה מעניין לראות אם יחולו שינויים נוספים וכיצד יתמודדו המועמדים שנדחקו. חשוב לעקוב גם אחר התפתחותם של סקרי המנדטים, ובמיוחד אחר המגמה הכללית – האם נמשיך לראות התחזקות של אלטרנטיבות לליכוד, או שמא מפלגת השלטון תצליח להתאושש? ההתפתחויות הפנימיות בליכוד, יחד עם תמונת הסקרים המשתנה, יקבעו במידה רבה את פני הבחירות הבאות, אם וכאשר יתקיימו.

האם הציבור הישראלי מחפש יציבות ושקט, או שהוא כמה לסערה פוליטית שתנער את המערכת ותביא לשינוי אמיתי?