עם קינוח שהוא הומאז' למנגו סטיקי רייס: הביסטרו בגליל ששווה לעצור בו
בשכניה, היישוב הקהילתי הקטן בגוש משגב שבגליל המערבי, הכול קרוב להכול. עוברים בקלות מביסטרו לסטודיו, מסדנת גיטרות לסטודיו לצילום ולחדר שבו מתסיסים ליקרים ביתיים.
● בדרך לירושלים יש יקב משפחתי עם רפרטואר מפואר ונוף עוצר נשימה● כדי שכולם ירגישו רצויים: המסעדה הדרוזית בגליל שמגישה אוכל מסורתי חלומי – וכשר● באזור תעשייה במיקום הכי לא צפוי מצאנו את ההמבורגר הכי מושחת בארץ
את הבוקר פתחנו בבית קפה בקצה הפורח של מתחם היוצרים של שכניה, ביסטרו בייקרי. המקום שייך ללוטם דרעי, שף־קונדיטור שהגיע מכרמיאל וחיפש שקט והשראה. דרעי מכין רק מה שהוא אוהב לאכול, ולכן אין פה מנות שמנסות להרשים בכוח, אלא מטבח ישראלי־גלילי שמחובר לעונה ולחומרי הגלם.
השולחן שלנו התמלא עד מהרה במניפת צבעים וטעמים – שקשוקה אדמונית עם חציל שרוף וזעתר, קובנה של שושנה עם חמאת שום ירוק, טחינה וריבת משמשים, בלינצ'ס תרד ומנגולד בטעם של פעם וסלט קינואה עם לבנה ושקדים.
אבל מכל אלה שתי מנות גנבו את ההצגה: עלי גפן מטוגנים מתפקעים מאורז עגול ותיבול עדין ודלורית בצבעי שמש, מקורמלת במייפל, שהתפוצצה בפה במנעד מפתיע של טעמים.
אחר כך הגיעו הקינוחים: עוגת שוקולד עזת טעם משוקולד ולרונה ומילוי שנשפך כמו לבה שחורה וגם מנת מנגו ואורז, מחווה לסטיקי רייס התאילנדי.
לוטם דרעי ביסטרו ובייקרי שף (כשר)
שתי פסיעות משם חיכתה לנו ג'ודי פינקו. 30 שנה היא חלמה על סטודיו משלה, כשיצירותיה נערמו בממ"ד הבית. רק שבועיים לפני 7 באוקטובר קיבלה את המפתחות לחלל שעליו חלמה במתחם היוצרים. המציאות טרפה את התכנון, אבל גם הפכה את המקום לעוגן עבורה בתקופה הזאת.
אנחנו הולכים כבחלום בחלל הטומן בחובו עולם של אמנות וסיפורים, מתעכבים על פריטי וינטג' ויצירות מופשטות מעשה ידיה של פינקו. בחדר הסדנאות אנחנו מקבלים הזמנה פשוט לשחק. הכלים: קופסאות עמוסות פתקים, ספרי השראה, מילון רגשות, צבעים רטובים ויבשים, מכחולים, מדבקות מוזהבות ואפילו בקבוק בושם להשראה ריחנית.
בכל כמה דקות ג'ודי שולפת עוד מגירה, עוד אוצר קטן, עוד רעיון – ואנחנו מתיישבים לגזור, להדביק ולהדחיק את טרדות ההווה.
סטודיו גו'די פינקו
בקומה העליונה במבנה הסמוך מקבל את פנינו אורן בסודו, הייטיקיסט ובסיסט. לפני 20 שנה הוא ביקר אצל זוג שבנה גיטרות ועולמו התהפך. הוא אזר אומץ והחליט להפוך ללוטייר – אומן בניית כלי נגינה. הוא קנה חומרים והחל לבנות גיטרות חשמליות.
היום האטליה שלו נראה כמו שילוב בין נגריה למעבדת חלומות. קורות מייפל, מהגוני, אגוז אפריקאי ואש ממתינות להפוך לגיטרה שמישהו דמיין שנים. יש מי שמבקש את גוף הכלי בצורת פורד מוסטנג, אחר מביא מפרט מהופעה של מטאליקה ומבקש לשלב אותו בכלי החדש ויש מי שחולם על גיטרה עם זנב של דרקון. כל אחת נבנית בסבלנות ואהבה אין קץ.
בימי שישי תוכלו להגיע לסיור במקום, בשאר הימים יש לתאם מראש.
את האטלייה חולק אורן עם חברו לכיתת הכוננות וללהקת הנגנים המקומית, אסף רונן. אביו של רונן נהג להכין ליקרים מעצי הליצ'י שבמושב עמק חפר, ועם הזמן הפך התחביב למשפחתי ולמעבדה קטנה של טעמים. היום רונן מחלק את זמנו בין עבודתו כצלם מסחרי לבין התססת ליקרים מכל פרי טרי שצומח בסביבתו.
אפשר למצוא אצלו ליקרים מליצ'י, תות שדה, דובדבן, פיג'ויה, ענבים מזן איזבלה, אננס ואפרסק – הכול הופך במעבדה שלו למשקה שמספר משהו על העונה, על הפרי שממנו נולד וגם על האדם שיוצר אותו. אפשר לשבת בנחת בחדר עבודתו, לטעום ממיני הליקרים ואף לרכוש הביתה.
אסף רונן ליקרים ביתיים
"בארי, תדליק את התנור, יש לך אורחים", שורק אסף לחברו, שבדיוק עסק בהכנות לקראת סדנת חיות יער מעץ בסטודיו הסמוך. ביום בארי הוא מעצב תעשייתי, ובערב לדבריו הוא "עושה כייף". וה"כיף" הזה מקבל צורה של עץ, ברזל ואש. בסדנה שלו מתקיימות סדנאות חריטה בעץ, ריתוך, נפחות, הכנת חיות יער מעץ ואפילו סכיני שף, הטרנד העכשווי. בין ניצוצות הריתוך לריח העץ הטרי קשה שלא להידבק בהתלהבות של מי שמאמין שגם בעידן המסכים אין תחליף לסיפוק שביצירת חפץ אמיתי בידיים.
לחיצה על הנושא תוסיף אותו לרשימת "הנושאים שמעניינים אותי", שםניתן לקרוא ולנהל את ההתראות כשמתפרסמת כתבה בנושא.
לצפייה בכתבות וניהול הנושאים, יש ללחוץ על כפתור בסרגל העליון
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.