פזשכיאן לא מתפטר: הורמוז והגרעין חושפים משטר ללא יציבות
בחר פורום
———
סקופים
הזעקה
פוליטיקה
ביקורת תקשורת
מסמכים
הקפה
משפטים
בית המדרש
עיתונות זרה
מודיעין
הצטרפו אל ערוץ ה-JCFA בוואסטאפהצטרפו אל ערוץ הטלגרם שלנו לעדכוניםבמקביל, טהראן וושינגטון הציגו שתי גרסאות שונות לחלוטין של המגעים סביב מצר הורמוז. איראן מאשרת שיחות עם עומאן על נתיב שיט זמני ועל מנגנון בטיחות ימי. ארצות הברית טוענת כי מדובר בשלב הראשון במהלך שיוביל לפתיחת המצר ולאחר מכן לפירוק היכולת הגרעינית האיראנית.
נכון לעכשיו, אין אישור איראני למשא ומתן ישיר עם ארצות הברית, אין הסכם על פתיחת הורמוז ואין מתווה מוסכם הנוגע להעשרת אורניום, לצנטריפוגות, למלאי הגרעיני או לחזרת פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.
המחנה הקיצוני מציג את השהיית התקיפה האמריקנית כהוכחה שההרתעה האיראנית ניצחה. המחנה המתון יותר רואה באותו אירוע חלון צר לדיפלומטיה. בעוד שני הצדדים נאבקים על משמעות ההפוגה, החשמל עדיין מנותק, מאגרי מים חשובים נשארים מדולדלים ומאות אלפי ילדים מקבלים סיוע בשל חשש לתת תזונה.
28 מכתבים שלא הוצגוהשמועה על התפטרותו של פזשכיאן החלה בפרסום שיוחס לסיד מוחמד באקר ח'ראזי, איש דת ופוליטיקאי שמרני שהתמודד בעבר על נשיאות איראן, אך מועמדותו נפסלה בידי מועצת שומרי החוקה. לפי הטענה, הנשיא הגיש לא פחות מ-28 מכתבי התפטרות.
שום מכתב לא פורסם, ולא הוצג מקור ראשוני המוכיח כי המסמכים קיימים. גם סוכנות הידיעות איסנ"א, שדיווחה על השמועה, צירפה אליה הכחשה ברורה ממקורות ממשלתיים.
בשעה 00:09 פרסם סיד מהדי טבאטבאאי, סגן ראש מערך התקשורת בלשכת הנשיא, הודעה שבה הגדיר את הטענה שקר מוחלט. הוא האשים גורמים קיצוניים ויריבים פוליטיים בניסיון לפגוע בממשלה.
בהמשך הבוקר עבר פזשכיאן מהכחשה באמצעות דובר להצהרה ישירה. בקטע מקדים מתוך ריאיון טלוויזיוני אמר: "לא אתפטר ואעמוד על שלי". הוא הוסיף כי ממשלתו פועלת בתיאום עם הדרג הצבאי.
מבחינה עובדתית, אין בסיס לקביעה שפזשכיאן התפטר. מבחינה פוליטית, עצם הצורך של הנשיא לעסוק בשאלה כמעט בחצות ולאחר מכן לפתוח בה את הריאיון הטלוויזיוני שלו מלמד שהשמועה נפלה על קרקע רגישה.
זו גם אינה הפעם הראשונה שבה נטען כי הנשיא מבקש לעזוב בשל צמצום סמכויותיו והתחזקות משמרות המהפכה. דיווחים קודמים על התפטרות הוכחשו אף הם, אך הם משקפים מאבק אמיתי על השאלה מי מנהל את איראן בזמן מלחמה: הממשלה הנבחרת, לשכת המנהיג או המערכת הצבאית והביטחונית.
נשיא שנדרש להוכיח שהוא עדיין נשיאהבעיה של פזשכיאן אינה רק שמועת ההתפטרות, אלא המבנה השלטוני שבתוכו הוא פועל. נשיא איראן מנהל את הממשלה והכלכלה, אך אינו המפקד העליון ואינו בעל המילה האחרונה בנושאי מלחמה, גרעין או יחסים עם ארצות הברית.
מאז התרחבות המלחמה התחזק מעמדם של משמרות המהפכה ושל הגופים הביטחוניים. הם מחזיקים בכוח הצבאי, שולטים בחלקים חשובים מן הכלכלה ומסוגלים להשפיע על אופן ניהול המשא ומתן ועל גבולות הוויתורים.
פזשכיאן מנסה להציג את הדיפלומטיה, התיאום עם הצבא והרפורמה הכלכלית כחלק ממדיניות אחת. יריביו, לעומת זאת, טוענים שהאיום על מצר הורמוז והפעלת הכוח הם שהביאו את טראמפ להשהות את התקיפה. לפי טענתם, כל ויתור מדיני כעת יבזבז את הישגי ההרתעה.
לכן פזשכיאן נדרש להדגיש כי הממשלה מתואמת עם הצבא. הוא אינו רוצה שהמגעים עם המתווכים יוצגו כתוצאה של חולשה פנימית או כצעד הנעשה בניגוד לרצונם של משמרות המהפכה.
המשפט "לא אתפטר" נועד אפוא לא רק להרגיע את הציבור, אלא גם להעביר מסר ליריביו בתוך המשטר: הנשיא אינו מתכוון לפנות את הזירה הפוליטית דווקא ברגע שבו מתקבלות ההחלטות על עתיד המלחמה.
שיחות מתקיימות, אבל לא ברור בין מי למיאין עוד ספק שמתנהלים מגעים סביב מצר הורמוז. השאלה היא מי משתתף בהם ומה בדיוק מונח על השולחן.
דובר משרד החוץ האיראני, אסמאעיל בקאאי, הבהיר כי השיחות הפעילות מתקיימות בין איראן לעומאן. לדבריו, הסוגיות שבמחלוקת בין טהראן לוושינגטון יידונו רק בשלב מאוחר יותר.
עומאן אינה רק מתווכת מסורתית בין איראן למערב. היא אחת משתי המדינות השוכנות משני עברי מצר הורמוז. איראן שולטת בחופו הצפוני של המצר ועומאן בחופו הדרומי. לכן יש למוסקט תפקיד מעשי בכל הסדר הנוגע לנתיבי השיט ולביטחונן של אוניות מסחריות.
לפי הגרסה האיראנית, הצדדים דנים בנתיב זמני ובמנגנון שיאפשר מעבר בטוח של כלי שיט. טהראן מדגישה שהסדר כזה אינו שקול לפתיחה מלאה של המצר ואינו מבטל את דרישותיה הביטחוניות.
האמריקנים מציגים תמונה שונה. טראמפ טען כי כבר מתקיימות שיחות, כי הדיון בפתיחת הורמוז יתקדם בימים הקרובים וכי השלב הבא יעסוק בפירוק האיום הגרעיני האיראני.
מכאן שהמחלוקת אינה רק על ניסוח. וושינגטון רואה בהסדר הימי תחילתו של מסלול מדיני רחב. טהראן מנסה לצמצם אותו לדיון טכני בין שתי מדינות החוף ולדחות את המחלוקות עם ארצות הברית לשלב מאוחר יותר.
כל עוד אין הודעה משותפת, לוח זמנים מוסכם או שינוי שניתן למדוד בתנועת האוניות, אין בסיס לקביעה שמצר הורמוז נפתח מחדש.
מה קורה עם הגרעיןנכון ל-4 באוגוסט, לא התחדש משא ומתן גרעיני רשמי בין איראן לארצות הברית. לא פורסם מתווה מוסכם, לא נקבעה משלחת איראנית לשיחות ולא נמסרו פרטים על פגישה ישירה בין נציגי שתי המדינות.
הגרעין מופיע בשלב זה בעיקר בדרישות האמריקניות. טראמפ מבקש להציג תהליך בן שני שלבים: תחילה פתיחת מצר הורמוז והפחתת האיום על הסחר העולמי, ולאחר מכן טיפול בתוכנית הגרעין.
איראן מנסה להפריד בין שני התיקים. מבחינת טהראן, השיחות עם עומאן עוסקות בבטיחות השיט ובריבונותן של שתי מדינות החוף. הכנסת סוגיית הגרעין לאותו מסלול עלולה להפוך הסדר ימי מוגבל לוויתור אסטרטגי רחב.
לא פורסמה כל הסכמה בנוגע לרמת ההעשרה, למלאי האורניום המועשר, למספר הצנטריפוגות, למתקנים שנותרו פעילים או למנגנון פיקוח חדש. גם לא הושגה הסכמה על חזרתם המלאה של פקחי סבא"א לאתרים הרלוונטיים.
זהו ההבדל בין אולטימטום למשא ומתן. כאשר טראמפ מדבר על פירוק היכולת הגרעינית, הוא מציג יעד אמריקני. כל עוד איראן אינה מאשרת שהסכימה לדון בפרטים, אין לראות בדברים התחלה של הסכם.
עם זאת, סוגיית הגרעין לא נעלמה. היא רק נדחקה מאחורי המשבר המיידי יותר במצר הורמוז. אם יושג הסדר ימי, המאבק הבא צפוי להתמקד בדיוק בשאלה שטהראן מבקשת כרגע לדחות: האם איראן תוכל להמשיך להעשיר אורניום בשטחה ובאילו תנאי פיקוח.
המחנה הקיצוני טוען שההרתעה ניצחה"כיהאן" הציג את השהיית התקיפה האמריקנית כהוכחה לכך שטראמפ נסוג מפני האיום האיראני. העיתון הדגיש כי לא מצר הורמוז ולא באב אל מנדב נפתחו באופן מלא, ובכל זאת הנשיא האמריקני חזר בו מאיומיו.
באב אל מנדב הוא המצר המחבר את הים האדום עם מפרץ עדן והאוקיינוס ההודי. החות'ים בתימן, הנתמכים בידי איראן, מאיימים באמצעותו על נתיבי הסחר המובילים לתעלת סואץ. החיבור בין הורמוז לבאב אל מנדב מאפשר לטהראן להציג את עצמה כמי שמסוגלת להפעיל לחץ על שניים מנתיבי השיט החשובים בעולם.
"וטן אמרוז" הכריז כי "להורמוז אין מחיר" והתנגד למשא ומתן ישיר עם ארצות הברית. המסר הוא שפתיחת המצר ללא הישג אמריקני מוחשי תיחשב ויתור על מנוף ההרתעה החזק ביותר שנותר בידי איראן.
לפי המחנה הזה, אסור להפוך את עצירת התקיפה להזדמנות לפשרה. יש להשתמש בה כהוכחה שהאיום בפגיעה בשיט ובתשתיות האנרגיה הצליח.
התקשורת המתונה מציגה את הדברים אחרת. מבחינתה, תפקידן של עומאן, פקיסטן וקטר מוכיח שהצדדים זקוקים למתווכים ולמנגנון שבו ניתן למדוד התחייבויות. הסתירות בין טראמפ לבקאאי אינן סיבה להפסיק את המגעים, אלא הוכחה לכך שאי אפשר להסתפק בהצהרות חד צדדיות.
השווקים אינם מאמינים שהמשבר הסתייםאם אכן נפתח עידן חדש של יציבות, השווקים האיראניים עדיין אינם משוכנעים בכך. בבוקר 4 באוגוסט נסחר גרם זהב במשקל 18 קראט בכ-18.36 מיליון תומאן. מטבעת האמאם נסחרה בכ-184.5 מיליון תומאן, ואונקיית זהב בעולם עמדה על כ-4,055 דולר.
מטבעת האמאם היא מטבע זהב איראני המשמש את הציבור כאמצעי לשמירת ערך. כאשר האמון בריאל יורד והחשש מאינפלציה או מלחמה עולה, הביקוש לזהב ולמטבעות מתחזק.
המסחר התקיים ביום חג ובהיקף מוגבל, ולכן אין להסיק מתנועה יומית קטנה על שינוי מגמה. עם זאת, המחירים הגבוהים מראים שהציבור אינו מתמחר הסכם חתום, הסרת סנקציות או חזרה לשגרה.
ההפוגה הפחיתה את הסיכון לתקיפה מיידית, אך לא פתרה את חוסר האמון במטבע ובמערכת הבנקאית. גם אם הורמוז ייפתח באופן חלקי, איראן עדיין תידרש להתמודד עם סנקציות, מחסור בהשקעות, בריחת הון והוצאות המלחמה.
מאמר מערכת ב"שרק" קרא להפסיק את יצירת הכסף, להתמודד עם מבני הרנטה ולהבהיר את היחסים בין המדינה לשוק. רנטה בהקשר האיראני היא מערכת של הטבות, אשראי, רישיונות וחוזים המוענקים לגופים המקורבים למוקדי הכוח, לעיתים ללא תחרות של ממש.
הוויכוח הכלכלי אינו עוד אם קיים משבר. גם המתונים וגם השמרנים מכירים בחומרתו. המחלוקת היא מי אחראי לו ומי ישלם את מחיר התיקון: המוסדות המקורבים למשטר או משקי הבית.
הפסקת אש אינה מפעילה את תחנות הכוחהמציאות היומיומית ממשיכה לסתור את השפה המדינית. תוכנית חברת החשמל בסננדג' כללה חלונות ניתוק אפשריים בני כשעתיים, מן הבוקר ועד חצות.
סננדג' היא בירת מחוז כורדסתאן במערב איראן. זהו אזור המתמודד עם אבטלה גבוהה, תשתיות חלשות ותחושה מתמשכת של הזנחה מצד השלטון המרכזי. הפסקות חשמל ממושכות באזור כזה אינן רק בעיה טכנית, אלא מקור נוסף למתח חברתי ופוליטי.
בהמשך הבוקר הודיע מנהל התעשייה במחוז טהרן כי הפסקות החשמל במפעלים צומצמו משלושה ימים בשבוע ליום אחד, בעקבות הוראה של פזשכיאן. מדובר בהקלה חשובה עבור התעשייה, אך לא בפתרון למחסור הארצי.
כאשר אין די חשמל לכולם, צמצום ההפסקות במפעלים עלול להעביר את העומס למחוזות אחרים, לעסקים קטנים או לצרכנים ביתיים. הנשיא יכול לשנות את סדר העדיפויות בחלוקת החשמל, אך אינו מסוגל לייצר במהירות את אלפי המגה ואט החסרים.
המלחמה פגעה ברשת והחריפה את המחסור, אך המשבר לא התחיל בתקיפות. במשך שנים העדיף המשטר להשקיע במערכות ביטחון, בטילים ובשלוחות אזוריות, בעוד רשת החשמל התיישנה וההשקעה בייצור ובתחזוקה לא הדביקה את קצב הביקוש.
מאגרי המים השתפרו, אבל אזורים חשובים עדיין מתייבשיםלפי נתוני משרד האנרגיה האיראני, מאגרי הסכרים במדינה הכילו כ-30.09 מיליארד מטרים מעוקבים של מים. שיעור המילוי הארצי עמד על 58 אחוזים.
הנתון הארצי נראה חיובי יחסית, אך הוא מסתיר הבדלים גדולים בין מחוזות. מאגר זאינדה רוד הכיל כ-449 מיליון מטרים מעוקבים בלבד ונשאר ברובו ריק.
זאינדה רוד הוא הנהר המרכזי של אזור אספהאן ומשאב חיוני לחקלאות, לתעשייה ולאספקת המים לתושבים. במשך שנים נפגע הנהר מבצורת, משאיבת יתר ומפרויקטים שהסיטו מים לאזורים אחרים.
לכן ממוצע ארצי של 58 אחוזים אינו מבטיח מים זמינים לכל עיר. מאגר יכול להתמלא בצפון המדינה, בזמן שאספהאן ומחוזות מרכזיים ממשיכים לסבול ממחסור.
גם כאן האחריות אינה נובעת רק מתנאי האקלים. מדיניות חקלאית בזבזנית, הקמת מפעלים עתירי מים באזורים יבשים, העברת מים משיקולים פוליטיים והיעדר תכנון ארוך טווח הפכו את הבצורת למשבר שלטוני.
262 אלף ילדים בתוכנית סיוע בשל תת תזונה
הנתון החברתי הקשה ביותר נוגע לילדים. לפי מידע רשמי, כ-262 אלף ילדים בני חמישה עד 59 חודשים נכללו בשלב החמישי של תוכנית לחלוקת סלי מזון, לאחר שזוהו אצלם מדדים הקשורים לתת תזונה.
חשוב לדייק: זהו מספר הילדים שהוכרו כזכאים לתוכנית, ולא מדד מלא של כלל מקרי תת התזונה באיראן. ייתכן שילדים נוספים אינם מאובחנים או אינם מקבלים סיוע.
במחוז כורדסתאן לבדו זוהו 5,029 ילדים לקבלת התמיכה. הנתון מתחבר להפסקות החשמל בסננדג' ולמצב הכלכלי בפריפריה ומראה כיצד משבר התשתיות הופך במהירות למשבר של מזון ובריאות.
תת תזונה בגיל הרך אינה רק רעב זמני. היא עלולה לפגוע בהתפתחות הגופנית, במערכת החיסון וביכולות הלמידה. כאשר מאות אלפי ילדים נזקקים לסל מזון ממשלתי, אי אפשר להסביר את המצב רק באמצעות הסנקציות או המלחמה.
זהו גם כישלון של סדר העדיפויות של המשטר. מדינה המשקיעה במשך שנים סכומי עתק בטילים, במיליציות ובמאבק אזורי מתקשה להבטיח תזונה בסיסית לילדיה שלה.
המלחמה מקבלת שמות ופנים באי קשם
בעוד העיתונות הקיצונית עוסקת במפות, בטילים ובמאזני הרתעה, "שרק" חזר לסיפורה של משפחה שנפגעה בתקיפה בצ'אה י תנגו שבאי קשם.
צ'אה י תנגו הוא יישוב קטן באי קשם, השוכן בפתח מצר הורמוז. האי משמש מרכז מסחרי ותיירותי, אך יש בו גם נוכחות צבאית ומתקנים אסטרטגיים הקשורים לפיקוח האיראני על המצר.
בני המשפחה טענו שלא היה יעד צבאי במקום שבו נפגעו. הטענה לא זכתה לאימות עצמאי מלא, ולכן אין לקבוע על פיה מה הייתה מטרת התקיפה. עם זאת, עצם פרסום העדות חשוב.
הכתבה מעבירה את הדיון מן השאלה מי הרתיע את מי אל חייהם של תושבי היישובים הסמוכים למוקדי העימות. המלחמה אינה עוד קו על מפה או דיווח על מתקן שנפגע. היא נכנסת לבתים ומקבלת שמות, משפחות וסיפורים.
האינטרנט הופך שמועה לאירוע שלטוניסקר של מרכז דעת הקהל איספ"א, שנערך בקרב 4,545 בני 15 ומעלה, מצא כי 89.3 אחוזים מן הנשאלים משתמשים באינטרנט. משך השימוש היומי הממוצע בקרב המשתמשים עמד על ארבע שעות ושלוש דקות.
השימוש באינטרנט אינו מעיד בהכרח על גישה חופשית לרשת העולמית. רבים באיראן משתמשים ברשת הפנימית, בשירותים מסוננים או בכלים לעקיפת חסימות. עם זאת, הנתון מראה שהמרחב הדיגיטלי הוא חלק מרכזי מחיי הציבור.
זו הסיבה ששמועה לא מבוססת על 28 מכתבי התפטרות חייבה תגובה רשמית כמעט מיידית. המשטר מסוגל לחסום אתרים, להאט את הרשת ולעצור משתמשים, אך הוא מתקשה לשלוט במהירות שבה טענה הופכת לשיחת היום.
הכחשת ההתפטרות אינה רק תשובה לעיתונאים. היא פעולה שנועדה למנוע משבר אמון דיגיטלי שבו עצם שתיקת הממשלה מתפרשת כאישור לכך שהנשיא איבד את יכולתו למשול.
השורה התחתונהאיראן קיבלה מרחב נשימה, אך לא פתרון. פזשכיאן נשאר בתפקיד ונאלץ להוכיח זאת בפומבי. השיחות עם עומאן מתקיימות, אך עדיין לא הביאו לפתיחה מוסכמת של מצר הורמוז. ארצות הברית מדברת על מעבר מהסדר ימי לפירוק האיום הגרעיני, בעוד טהראן מסרבת לאשר שנפתח בכלל משא ומתן ישיר.
המחנה הקיצוני מבקש להפוך את השהיית התקיפה האמריקנית להוכחה שהכוח ניצח. הוא חושש שכל משא ומתן ידרוש מאיראן לוותר על השליטה בהורמוז, להגביל את תוכנית הגרעין או להסכים לפיקוח רחב יותר.
המחנה המתון מבין שההרתעה אינה יכולה לתקן את רשת החשמל, למלא את מאגרי המים או להאכיל ילדים. מבחינתו, הישג צבאי שאינו מתורגם להסדרה מדינית רק דוחה את הסבב הבא.
זהו הפער המרכזי שנחשף בבוקר 4 באוגוסט. המשטר מדבר על עמידה איתנה ועל שליטה במצר, אך הנשיא נאלץ להכחיש שהוא בדרך החוצה, מפעלים עדיין מתמודדים עם הפסקות חשמל ומאות אלפי ילדים זקוקים לסיוע תזונתי.
איראן אינה ניצבת כרגע בפני בחירה בין מלחמה לשלום. היא ניצבת בפני בחירה בין הפוגה שתשמש לתיקון פנימי ולהסדרה, לבין הפוגה שתנוצל להכנת הסבב הבא.
השמועות על התפטרותו של נשיא איראן, פזשכיאן, שהופצו על ידי גורמים קיצוניים ויריבים פוליטיים, הוכחשו מכל וכל על ידו ועל ידי לשכתו. פזשכיאן הצהיר: "לא אתפטר ואעמוד על שלי", והדגיש כי ממשלתו פועלת בתיאום עם הדרג הצבאי. ההכחשה מלמדת על מאבק פנימי מתמשך על סמכויות השלטון באיראן, בין הממשלה הנבחרת, לשכת המנהיג והמערכת הצבאית-ביטחונית, במיוחד בתקופת מלחמה.
במקביל, מתנהלים מגעים סביב מצר הורמוז, אך קיימות גרסאות סותרות לגביהם: איראן מאשרת שיחות עם עומאן על נתיב שיט זמני ומנגנון בטיחות ימי, בעוד ארצות הברית טוענת כי מדובר בשלב ראשון לפתיחת המצר ופירוק היכולת הגרעינית האיראנית. נכון לעכשיו, אין אישור איראני למשא ומתן ישיר עם ארה"ב, ואין הסכם על פתיחת הורמוז או מתווה גרעיני מוסכם. המחלוקת משקפת את חוסר היציבות הפנימית באיראן, הנאבקת גם עם משברים כלכליים ותשתיות רעועות, כמו הפסקות חשמל ומחסור במים, המשפיעים על חיי האזרחים.
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.