פעם בשנה אנחנו מפסיקים להאשים את כולם – ומסתכלים על עצמנו

המאמר עוסק ביום הכיפורים כיום שבו היהדות דורשת מהאדם לערוך חשבון נפש אישי ולהפסיק להאשים אחרים. במקום להפנות אצבע מאשימה כלפי חוץ, יום הכיפורים קורא לכל אחד להסתכל פנימה ולומר "אשמנו". המאמר מציין כי יום הכיפורים נולד מתוך שבר, כמו חטא העגל, ומדגיש את הרעיון שהחטא אינו חייב להיות סוף הסיפור, אלא פתח לתשובה ולמחילה.

"סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ"

הכותב מדגיש את חשיבות המחילה, כפי שיוסף סלח לאחיו, ומבדיל בין שכחה למחילה. הוא מזכיר את דברי ברוריה לרבי מאיר, שביקשה להתפלל על החוטאים שישובו בתשובה במקום שייעלמו, ומבקר את השיח הישראלי המודרני שנוטה לחפש את חיסול המחנה האחר. עם זאת, המאמר מדגיש כי יום הכיפורים אינו מכפר על עבירות שבין אדם לחברו ללא פיוס, וכי גם הנפגע אינו צריך להיות "אכזרי מלמחול".

הכותב מתייחס לחברה הישראלית העמוסה בחשבונות ומבקש מכולם להפנות את היד פנימה. הוא אף מביא דוגמה אישית ומתנצל בפני עו"ד דין ליבנה, מ"מ מנכ"ל ועדת הבחירות המרכזית, על האשמות קשות שהטיח בו בעבר. המאמר מסכם כי יום הכיפורים מאפשר לנו לצאת עם פחות ודאות שכל הצדק אצלנו, ומדגיש את חשיבות התשובה המקרבת אדם לאדם, במיוחד בחברה שבה "אויבים כבר יש לנו די והותר מסביב, אסור לנו להתרגל לחפש אותם גם בתוכננו".