רוסלנה רודינה: "ציירו אותי בחוץ גולדיגרית, אבל אף פעם לא חייתי על חשבון של מישהו אחר"

רוסלנה רודינה נמצאת כבר מעל לעשור בתעשייה, אבל נראה שהשנתיים האחרונות היו אולי המאתגרות מכולן. כעת, כשהיא נמצאת באחת מהתקופות הטובות בחייה, עם זוגיות חדשה ומרגשת וקריירה חזקה, היא מתיישבת לריאיון לפתוח הכל: מערכת היחסים החדשה שלה, הסיכוי שתתחתן שוב, הפרידה מאיתי פז וההשפעה על בנה יאן, הביקורות שהיא קיבלה לאורך השנים, התוכניות לעתיד ולמה היא תמיד תעדיף לשלם חצי-חצי?צפו בריאיון המלא בראש הכתבה. כאן מאזינים בספוטיפיילכל הפרקים של וואלה אישי

איך את בימים אלו? נראה לי שאת בתקופה טובה.אני בתקופה ממש טובה, כן. אחרי תקופה מאוד אינטנסיבית וארוכה, אני כרגע בתקופה של פריחה, צמיחה.באיזה מובן?בהכול. אני חושבת שהייתה לי שנה שהיא באמת הייתה מאתגרת.מאז הפרידה והגירושים?גם הפרידה, גם שהיה לי את "רוקדים עם כוכבים", והכול היה אינטנסיבי ולא הצלחתי לגעת בדברים. ואז פתאום שנהיה קצת שקט, לאט לאט כבר הבנתי מה אני רוצה, איך אני רוצה. ושוב, דברים שאני עושה – כמו שעשינו עכשיו את הקולקציה ל"נויז" (Noize), זה דברים אתה יודע שלא באים תוך יום, זה דברים שאתה עובד עליהם חצי שנה אחורה, ורק עכשיו אתה מתחיל בעצם להוציא את זה. ודברים שאז לא היה לי זמן אליהם ועכשיו כן. דברים חדשים, קמפיינים, זוגיות, הכול מהכול.עברו כמעט שנתיים מהפרידה מאיתי. מבפנים ובטוח את עוברת שינויים, אבל נראה שאת מנסה לשדר עסקים כרגיל.אני חייבת לציין שיש לי ילד בסיפור. אנשים לפעמים אומרים "כן, אבל היא חושפת הכול והיא מדברת על הכול", נכון, אבל מה שאני יכולה באמת לשמור לעצמי כשזה תלוי בי, אני אשמור. בסופו של דבר עברנו ימים לא פשוטים. כל פרידה היא לא פשוטה. יש פה פירוק בית, יש פה ילד שמעורב, יש פה משפחות, יש פה המון נפשות שבעצם כולנו היינו ביחד ופתאום לחוד. ואז תקשורת שלא מוסיפה. והיה לי קשה בהתחלה להתנהל עם זה ונמנעתי, עוד לא הייתה שיחה עם יאן בהתחלה ואז פתאום זה דלף. ומצאתי את עצמי כאילו הביאו לי פטיש לראש "הלו, עכשיו את יושבת עם הילד שלך ועכשיו את מדברת". לא הייתי מוכנה לזה. ואז בעצם ישבתי ודיברתי וזה היה מוקדם לי מדי כי רציתי לעשות איזשהו תהליך גם עם יאן. והרסתם לי אותו. זה בעצם פירוק שני של בית. גם מהזוגיות שלך עם אבא שלו וגם עם איתי. מה היה יותר קשה?הפעם הזו. השנים שיאן היה רגיל לבית מסוים עם בן אדם מסוים. כשאני ואייל נפרדנו יאן היה בן שנה וחצי כמעט שנתיים, הוא לא זוכר את זה. פה הוא ממש זוכר, כי זה בן אדם שהיה נוכח בחיים שלו, בחוגים שלו, בכל השעות הפנאי והשיעורים והכול. ופתאום הוא יודע מה זה גם לפרק, הוא יודע גם מה זה בנפרד. אז זה היה הקושי. אז כן, היה פה יותר קשה כי הוא זוכר הכול. אבל ברוך השם הכול תקין היום ועד היום הם בקשר וכאילו זה הדבר הכי טוב שהכלתי באמת לזכות בו.זה מדהים שהם עד היום בקשר. אני זוכר שגם בזמנו את אמרת שהם ישמרו על קשר.אנשים הרימו בהתחלה גבה, אמרו "טוב, הם ייפרדו בטח והוא יילך". אבל לא, הנה עובדה. הם אוהבים אחד את השני וכל עוד הם ירצו, אני בחיים לא אמנע את זה.זה גם שומר על קשר ביניכם?אנחנו פחות בקשר. יש לנו את הדברים האישיים שלנו שאם צריך אז מן הסתם הוא ירים אליי טלפון ואני אליו. ואם יש אירועים משותפים אנחנו נפגשים. פגשתי אותו וגם את הארוסה שלו, הכול טוב. באמת.הוא התארס ממש לאחרונה. יצא לך להגיד מזל טוב?כן, בדיוק נפגשנו באירוע משותף, אמרתי להם מזל טוב. אני באמת מאחלת להם את כל הטוב והכי מגיע לו בעולם באמת להקים משפחה.אין איזה צביטה? לא, אני תמיד אומרת כשזה נגמר זה נגמר. כשזה לא נגמר אז הייתה אמורה להיות צביטה. אבל לא, אנחנו במקומות שונים היום בחיים. אני חושבת שהוא בן אדם מדהים. תגיעי לחתונה שלו?לא. בוא לא נגזים. אבל אולי יאן כן. אולי.איך הם שומרים על קשר?יאן בן 11 וחצי, יש לו טלפון, מתי שהוא רוצה להיפגש איתו הוא מרים אליו טלפון או שהוא מרים אליו, הוא אוסף אותו, לוקח אותו. יאן כבר ויתר על האופציה שתחזרו? מזמן, כן, בטח. בגלל שהייתי צריכה להתמודד עם זה, אז הייתי צריכה לנהל גם שיחות מאוד קשות עם יאן. כל ילד בסופו של דבר רוצה שתחזרו. והיו שיחות בהתחלה מאוד קשות וציפייה מסוימת, וגם אני בהתחלה לא ידעתי, אולי כן נחזור אולי לא נחזור, בהתחלה אף אחד לא יודע כלום. אבל גם לא רציתי להשלות. אז הייתי צריכה גם לנהל את השיחות האלה. אז הוא ידע.

ממומן ביקורת על אוזניות הספורט האלחוטיות Choice AOC LP75: גיימינג, ספורט ועמידות במים בחבילה אחת? AliExpress לצפייה בביקורת ←

אביבית בר זוהר: "אני עדיין מאמינה שהאביר על הסוס הלבן יגיע אלי"

ועכשיו עם עמי, עם הזוגיות החדשה, איך יאן קיבל את זה? גם היית צריכה לספר לו שזה דלף?האמת שיאן קלט. קלט מהיום הראשון, והוא בא אליי לבד והוא אמר לי "אתם תהיו זוג". זה היה מאוד מאוד ברור. אן מת עליו זה גם התקדם נורא מהר בהתחלה. זה כזה היה מאפס ל-100. אז זה היה מוזר לכל האנשים.איך זה באמת התחיל מאפס ל-100? הייתי במיקונוס וסתם זרקתי לחבר "אין לך מישהו להכיר לי?", והוא אמר לי "יש לי". ככה זה התחיל. הוא חבר משותף של מלא חברים שלי. חזרנו לארץ, לא הפסקנו להיות בקשר וזה התגלגל.זה קטע אבל שרוסלנה שואלת אם מישהו יש למישהו להכיר לה.למה לא? כן.לא יודע, נראה לי שכל העולם מתחיל איתך.אז עובדתית כל העולם התחיל איתי ועדיין זה לא הלך לשם. אני לא הייתי בעניין. זה לא תפס אותי. ובוא, היו לי מחזרים באמת מטורפים. אבל הנה עובדתית, לא קרה עד עכשיו.מה שונה בעמי?לא יודעת להסביר, הוא נורא מזכיר לי את עצמי, הוא נורא מזכיר לי את הבית. זה מצחיק, כי אני ברחתי מחדרה בגיל 17 והוא משם. והוא מכיר את כל הסביבה שלי, את כל החברים שלמדו איתי, המשפחות שלי מכירות אותו, אחי כיר אותו מהילדות, משהו הזוי ורק אנחנו לא. אז הסלנג שלנו, הדיבור שלנו, העקרונות, ההבנה שלנו מזכיר לי את עצמי בבן. לפי מה שאת מספרת זה גם מתקדם בקצב ממש מהיר.כן, זה קטע. אבל זה בדיוק הנקודה. יש לי זוג חברים עדי ואור. אור ברגע שראה את עדי אמר "תקשיבי, זאת תהיה אשתי", הוא ידע. אז גם פה, כשאתה מרגיש שקורה משהו, אז אתה מרגיש את זה כבר.הוא יהיה בעלך?לא יודעת. יכול להיות. זה מצחיק כי אני לא בעד חתונה וכאלה, כבר דיברתי על זה. אבל נראה לי שדיברתי יותר מדי. היום כבר באמת אי אפשר, זה בא לי מפה, זה בא לי משם.יש כמה מרואיינות שאמרו "לא חתונה", קאט לחתונה.אצלי זה גם יכול לקרות.גם עמי בעצם היה נשוי נכון? לתקופה קצרה, אבל הוא בלי ילדים נכון?בלי ילדים, נכון.זה בטח משהו שכבר עולה, לא? יש ציפיות.מה זה ציפיות? תראה, אני תמיד אמרתי שאני רוצה עוד שניים (ילדים). זה לא שסיימתי. אבל ברגע שיהיה לי נכון ותהיה לי זוגיות מתאימה והכול, אז כן. ואם ירצה השם וזה לא יסתדר, אז אני אסתפק גם במה שיש. בסוף אתה אומר תודה על הכול, תודה על מה שיש, ובסוף ברוך השם אני אמא. אבל בוויז'ן שלי תמיד אני רציתי שלושה ילדים.

חופשייה מאי פעם: סנדי בר פותחת את הלב

בגילך ובמה שעברת, את כבר יכולה לזהות בבן זוג אב פוטנציאלי. את רואה את זה בעמי?חד משמעית. כן, כן. כן, כי אני גם רואה את היחסים עם יאן וזה דבר שבשבילי זה עולם.ועם האקסים, עם איתי למשל ראית את זה?בטח. ברור. ברור. לא הייתי מתחתנת איתו אם לא.עם אייל?עם אייל היינו 6 שנים ביחד. עובדה הבאנו ילד. הנה עובדתית, בסוף מי שבניתי איתו משהו הייתה סיבה לזה, של להקים משהו ביחד, כן.ואת רואה את עצמך פתאום כלה בהפתעה? אולי עוד שלושה חודשים?שלושה חודשים נראה לי מהיר מדי. אבל אני אומרת אצלנו אף פעם אי אפשר לדעת. זה מצחיק, אמאלה, אני רק חושבת על השמלות כלה אני מקיאה.עם איתי זו הייתה חתונה אזרחית. לעמי זה חשוב? זה משהו שאתם מדברים עליו?אני פחות בעניין, אבל שוב, זה גם דברים שבסוף הם בינינו. זה שיחות שלנו. פחות בא לי לדבר על זה.איך הוא עם החשיפה הזאת?בגלל שזה בן אדם שלא רגיל לחשיפה והוא לא בתעשייה, אז זה לא פשוט. אז זה כל פעם כזה שיוצא איזשהו פרסום זה מבול טלפונים ולחץ, אז צריך כל פעם לנהל שיחות. אבל לאט לאט, תראה זה לא שעכשיו הוא יהפוך להיות עכשיו איזה דוגמן.ואם הוא יהפוך פתאום להיות כזה?באהבה גדולה, אין חתיך כזה.

הרבה פעמים יוצא לי לדבר עם נשים מפורסמות שאני שואל אותן אם הבן זוג ירצה פתאום להיות משפיען או דוגמן, הן נרתעות מזה.בסוף אנחנו חיים בעולם הזה שגם אני חיה את העולם הזה, אני נמצאת אז לי אין בעיה. אבל זה ברור שאני מראש לא הייתי יוצאת עם מישהו מהתעשייה, כי כבר למדנו דבר או שניים בחיים, אז זה פחות מתחבר לי. לאחרים אולי כן. אבל אם הוא ירצה אני אפרגן באהבה.היה לך יותר קל כשזה היה מישהו אנונימי כמו איתי?יש משהו בעולם הזה ששומר עליך. אתה מכיר אותי כל כך הרבה שנים, אני לא חיה את העולם הזה. אני לא מתערבבת יותר מדי, אנ י וצאת לעבוד, מכניסה את המשכורת, חוזרת הביתה, יש לי את המטלות שלי, את החלומות שלי, את הבישולים שלי, את הבית, את יאן, חברים, אני לא באמת חיה (את התעשייה). רוב הריבים שלי בסוכנויות זה "רוס תתחילי לעשות ככה ככה וככה", קשה לי עם זה. קשה לי עם זה, לפתוח פתאום את המצלמה בסטורי וכל היום לדבר. זה לא אני. אז במה שאני באמת מאמינה אני עושה את זה ורואים שזה אותנטי. מה שלא, אני מעדיפה לא לקחת, לא לעשות. אני יודעת שאני יכולה לעשות הון דרך האינסטגרם, אבל מצד שני אני לא רוצה להפוך להיות מוכרת, מוכרנית.למה בעצם מוכרנית?כי זה מוכרנית, כל שבוע להחליף מוצר, אז מה אז אתה עובד בסופר. מוכרת מוצרים. אני יכולה למכור מוצרים שהם חלק מהיום יום שלי,שאני משתמשת בהם, אבל כל היום לפרסם וכזה קשה לי.קשה?לי אישית. יש לי חברות שמתפרנסות מזה בכבוד ובאהבה, אבל אני רואה אותן כל היום עם הטלפון ודבוקות והייתי צריכה לבוא לצלם, זה זה קשוח.אני מעדיפה להיות פנים של מותג. פחות משפיענית. המילה הזו מלחיצה, כי יש לך איזושהי אחריות על כל דבר שאת עושה. בסוף אתה יכול לפרסם מוצר שיש עליו ביקורות לא טובות, אכלת אותה.את קונה ממשפיענים?לפעמים כן. למה לא? בהנחה תמיד טוב.במקום שאת תמכרי את קונה מהם.אני מוכרת את מה שאני מאמינה בו אבל, אתה לא תראה אותי יותר מדי מוכרת. זה הנקודה. אני מעדיפה לעשות קמפיינים, אני מעדיפה לעשות תפקידים, אני מעדיפה לעשות דברים שהם יותר אני, שזה באמת אתה תראה את החיבור לדבר הזה.עשית הרבה קמפיינים, כמו שאמרת, אנחנו מכירים שנים. יש משהו שאת מצטערת עליו?לא. אין משהו שעשיתי שאמרתי "יואו למה עשיתי את זה?". לא. מה שכן, היו תמונות מקמפיינים שהייתי מפגרת שלא התעקשתי שלא ייצאו.מה למשל?היה לי קמפיין קוסמטיקה לחומצה היאלורונית ויצאתי מחריד! ומרוב שכבר לא אכפת לי, זה פורסם בכל מקום. כל קליניקה שהלכת היו תמונות שלי ואמרתי "יואו". ועד היום עד היום יש את זה ואני מסתכלת ואומרת "למה?". כי לפעמים אין לי כוח.זה היה בתחילת הקריירה?לא לא לא, לפני איזה 5 שנים, 6 שנים.כי אני זוכר בתחילת הקריירה שלך היו תמונות לא טובות.עולה חדשה! אמן שישמידו אותן. מלא שפכטלים! איפור לבן, הייתי מאוד לבנה, הייתי שמה מייקאפ יותר בהיר מהגוף. ומיני מיני צמוד צמוד צמוד. שיער ג'ינג'י, מה זה הצבעים האלה? מחריד.

יהודה בוחבוט על הסרטון עם בתה של מיכל הקטנה שעורר סערה: "מרוקאים מנשקים בפה"

בשבוע שעבר עלה העניין עם עדן פינס, של הרזון וזה שהעירו לה על כך. איפה זה תפס אותך? כי גם עלייך מגיבים.שנים חשבו שאני לא אוכלת. שנים. ושנים אני מעלה ב-2, 3, 4, 5 לפנות בוקר כל אוכל אפשרי, ואנשים עדיין קשה להם להבין לאן זה הולך. גנטיקה. גנטיקה, אוכלים הכול, אני מרשה לעצמי לאכול מה שאני רוצה. היום שאני בת 37 אני מעריכה את הדבר הזה שנקרא גנטיקה. כי כשהייתי קטנה זה הפריע לי נורא הרזון. היו אומרים לי "את רזה", זה היה בשבילי קללה. והיום אני אומרת "אנשים אשכרה שומרים, לא אוכלים, מענים את עצמם, כדי להיראות בצורה מסוימת ואני יכולה לאפשר לעצמי לאכול ולעשות מה שאני רוצה ולהישאר ככה". אז קודם כל זה ברכה. דבר שני, אנשים באמת לא יודעים, כשהייתי קטנה הייתה לי חברה שנורא רצתה להיות כמוני. היא עשתה הכול כדי שיהיה לה גוף כמו שהיה לי, והיא גיעה למצב של אנורקסיה והייתה מאושפזת והייתי שומרת עליה ועושה עליה משמרות. הייתי עוקבת אחריה בבית ספר, לתת לה סנדוויץ' לאכול. אנשים לא מצליחים להבין מה זה המילה הזאת בכלל. הם משתמשים במילה הזאת כאילו זה משהו בקטנה, אבל זה לא. אני הייתי בתוך העולם הזה מנקודת מבט אחרת עם מצפון מאוד גדול, שזה כאילו בגללי. ואנשים לא מבינים שהמילה הזאת אולי מבחינתם הם סתם זרקו אותה, אבל הבן אדם הולך מצולק. הוא הולך עם זה בנפש. ליאת בלו גם הגיבה, וגם עדי ברקן.אני הגבתי לעדי ברקן, כי עדי ברקן בסופו של דבר היה סוכן דוגמניות מאוד מוכר שאני גם הייתי בסוכנות הזו. ועדי ברקן באותם זמנים היה שולח את הבנות להרזות כי "את שמנה מדי!". ועכשיו עדי ברקן מבקר את עדן פינס. זה עצבן אותי. בסוף בסוף בסוף, כמה בנות הפכו להיות כאלה? אז אתם רוצים לעשות משהו טוב, אל תבקרו את עדן או דוגמנית אחרת. תעלו אוכל, תעלו אתם אוכל, תעלו כל יום אוכל ותגידו כמה נכון לאכול וכמה בריא לאכול, ואל תבקר גוף של מישהי אחרת.הוא הגיב לך על התגובה הזו?לא. אבל זה נורא צבט לי. זה לא המקום. בן אדם יכול לעשות שינוי בחיים והכול טוב, אבל אתה רוצה לעשות מעשה טוב – תתמוך באוכל, לא בלכתוב מישהי אחרת שאולי היא אוכלת הכי בריא שיש. אני היום עושה ספורט ואני שומרת תזונה מבחינת חלבון, כי אני רוצה להגיע למשקל מסוים,ואני יכולה להיראות הכי חטובה בעולם, אבל זה לא אומר שאני לא אוכלת. אז מי אתם? מי אתם שעל פי תמונה אתם תשפטו בן אדם? אנחנו דמות ציבורית, אבל זה עדיין לא מקנה לכם להיכנס לנו ממש לנשמה וגם לפגוע בה. בסופו של דבר זה נכנס פנימה והיא הולכת עם זה. זה לא פשוט.

בטי רוקוואי: "כל כך הרבה שנים לא אהבתי את עצמי באמת"

כמו שאת אומרת, את נכנסת ישר למים הכי עמוקים. חטפת הרבה ביקורות, אם זה על הרזון, על אייל גולן שיצאת איתו ועכשיו היה גם את הליהוק של יאן, שלא כולם פירגנו עליו. איפה זה תפס אותך?עניתי נראה לי לכל תגובה שם שהייתה לא במקום, כי זה נורא עצבן אותי. בסופו של דבר, החברה בחרה בילד שלי. עזוב שאני עיצבתי את הקולקציה, אבל הרעיון היה מלכתחילה שיאן ידגמן להם. ובגלל שהיה את החיבור הוא גם הסכים לדגמן כי אני עיצבתי את הקולקציה.נשים אוהבים להגיד ישר "פרוטקציה", אבל זה לא היה שם בכלל. זה לא היה פרוטקציה, זה לא שאנחנו ביקשנו ואני דחפתי לזה. עיצבן אותי שבכלל הדימוי הזה של, "יכול לדגמן, לא יכול לדגמן", הוא הילד הכי חמוד בעולם! הכי מותק שיש. תנו לילדים לחלום ולא לחשוב שהם צריכים להיות 90-60-90 כדי ללכת לדגמן. אתם פוסלים כבר את החלומות של הילדים שלכם, בזה שאתם מבטלים אותם.אני לא אכפת לי שיגידו עליי מה שרוצים. זה לא מעניין אותי, זה עובר לידי. עד הילד שלי. יש גם מלא שיחות בסופו של דבר שממליצים לך "אולי אל תגיבי, אולי תשמרי על שתיקה". לא, אני אגיב. זה הילד שלי.זו לא פעם ראשונה שהילד שלך בטח מקבל ריקושטים.ברור, בגלל שהוא לא אשם ששני ההורים שלו מפורסמים ומאוד מאוד מאוד מאוד… איך אני אסביר את זה? תמיד יש מה להגיד לאנשים עליהם. אז אני תמיד אמרתי, אל תאהבו אותנו, אתם לא חייבים לאהוב אותנו.מה המקרה הכי קיצון, שאולי הגעת לבית ספר אפילו?הגעתי, בטח. ברור. כי ילדים הציקו לו. כל פעם כשיש נושא חדש וכותרות שהן לא לא טובות, אז בסוף הוא משלם את המחיר, כי הוא "הילד של" אז הוא צריך "לתת את הדין". וזה לא נכון.מה עשית כשהגעת לבית ספר?הייתה לי שיחה כמובן עם המורה, עם המנהלת, עם ההורים, שלחתי הודעות להורים, ביקשתי מהם שקצת קצת קצת יהיו יותר עדינים, כי בסופו של דבר זה מתחיל מהבית. מספיק שאתה תשמע אותי היום יושבת בבית מלכלכת על איזה מישהו, והילד שלי עובר שומע את זה, הולך עם זה לבית ספר ומעביר את זה הלאה. אז תשימו לב, תדברו מה שאתם רוצים, אבל בסוף אתם מעבירים מסר לילדים שלכם, שהם אחרי זה הולכים עם זה לבית ספר, בלי לדעת את המשמעות של זה, ובלי ואת ההשלכות של זה ובסוף כאילו זורקים את זה באוויר. ומשם מתחילים החרמות.הוא לא אמור להיות "מלך הכיתה"? אבא שלו זה הזמר הכי מפורסם בארץ. יאן הכי עדין בעולם. הכי לא מעניין אותו הדברים האלה. יש לו את החברים שלו. ברור שיש לו את החברים בבית ספר שנורא רוצים את הקרבה שלו ולהיות חלק.הוא כבר יודע לזהות?לא, הוא כזה תמים באמת. אבל אני לא חושבת שזה גם תמימות, זה באמת לא מעניין אותו, הוא לא נכנס לדקויות האלה. הוא יש לו את הסביבה שלו ואת החברים שלו, הוא מקיף את עצמו בחברים האלה, והוא כאילו לא לא מתעניין מסביב. וגם שוב, תמיד אמרתי לו "בבית אתה תמיד תשמע את האמת". גם אם היא בסוף בסוף תהיה כואבת, אני אדע לתווך את זה לגיל שלו, שמיועד לו, כמובן לא להגיד דברים שאתה יודע שלא תואמים לגילו. אבל הוא תמיד ישמע את האמת.בכל פעם שעולה מחדש הפרשה?אני בכלל לא מדברת על הפרשה, אני סיימתי להתעסק בפרשה הזאת. אני מדברת בכלל על כל כותרת רעה שעליי, עליו, לא משנה.בסוף הכול בטיקטוק, והילדים מצלמים ושולחים את זה בוואטסאפים ובקבוצות ובבית ספר, בסוף גם אם הוא לא ירצה לראות את זה, איכשהו זה מגיע אליו. אגב, גם בראיון, התקילו אותו. הוא לא ראה את התגובות האלה וגם לא רציתי שהוא יראה את התגובות האלה. ופתאום ששאלו אותו, והוא היה כזה בוגר והוא ענה מהלב, ואמרתי "יואו, זה מה שרציתי להראות – שיש פה ילד".אז אולי מלכתחילה לא היה צריך להכניס אותו לעולם הזה?הוא רצה. עד היום היו אינספור קמפיינים שהציעו לנו בסכומים וואו והוא לא רצה, ואמרתי אני לא אדחוף למשהו שהוא לא ירצה. אבל אם הוא ירצה לעשות את זה אני הראשונה לעמוד מאחורה ולקבל את הביקורות.היית צריכה גם את האישור של אבא שלו?בטח. ברור. הודענו לו.והוא זרם עם זה גם?כן. כן. אייל מפרגן תמיד. בסופו של דבר אנחנו חיים בעולם הזה, אנחנו מתפרנסים מהמקום, הזה גם הילדים הגדולים הם חיים את העולם הזה. יאן באמת, אין מתוק כזה, הוא ילד מיוחד. אני אני תמיד אומרת את זה, ותמיד אומרים "טוב בגלל שזה הבן שלה", אבל לא הוא באמת ילד קסם. אז בא לי שיכירו אותו.איך את עם האחים והאחיות שלו?ליאם ואלין אני הייתי איתם מאז שהם קטנים. אלין הייתה בת 4 וחצי, 5. ליאם היה בן 8. היום אני בשוק שהם הגיעו לגיל הזה. אני מתה עליהם. איתם אני הרבה יותר בקשר, את הקטנים אני רואה כשאני מביאה את יאן ורואה אותם בימים הקבועים, אבל פחות קשר ישיר. עם הגדולים יותר, כן אין מה לעשות, יש לנו היסטוריה משותפת ואם אני רוצה לשלוח הודעות ולהתקשר, תמיד זה יהיה באהבה. אין אחים כאלה באמת.

ועם האימהות שלהם?אילנית. כן בטח תמיד.עם דניאל לא.עם דניאל פחות זה היה תמיד, אז זה גם לא נשאר.גם מלכתחילה אני זוכר שזה התחיל עקום קצת.כן, כי בסוף אתה יודע, אנשים אוהבים לייצר כותרות, ובסוף גם הכותרות האלה עשו כמה בעיות. אז אין מה לעשות. בסופו של דבר, אילנית קיבלה אותי באמת ממקום הכי חם ומחבק, ובת'כלס היא לא הייתה אמורה. זה כבר לא המקום שלה, והיא באמת תמיד כיבדה ותמיד הייתה, אז אני תמיד אוקיר לה תודה על זה. וכל דבר קטן שהיה לי התייעצתי איתה כי, גם בסוף איכשהו אנחנו משפחה אפשר להגיד. ויש לה יותר ניסיון, אז כל פעם נגיד שהייתי חווה איזה משהו עם יאן, הייתי מתייעצת איתה מלא. עם דניאל פחות כי אף פעם לא היה לנו את זה.חוץ מאייל, מכנה משותף נוסף לשלושתיכן זה "רוקדים עם כוכבים". יצא לך לראות את העונה הזאת?בטח, אני מפרשנת אותה.מה חשבת על דניאל?אני חושבת שהיה לה ביטחון מטורף. לא היה לי את הביטחון הזה כשאני הגעתי, אני הייתי רועדת לפני נאמבר. בנאמבר הראשון שלי בכלל רעדו לי הרגליים. בחיים לא קרה לי דבר כזה, הרגליים בגדו בי, לא הצלחתי לעמוד כמו שצריך, הכול רטט אצלי. בשני כבר היה קצת יותר, השתחררתי. אבל היא באה עם ביטחון. אני חושבת שהיא יכלה להמשיך עוד קצת.ב"הישרדות" כן הגעת לגמר.נכון. אין כמו הישרדות.באמת? זה נראה לי סיוט.כל מי שמכיר אותי יודע כמה אני סטרילית, כמה אני חולת ריח טוב וכזה ולהריח והכול, כמה האף שלי כמו של כלב שאני מריחה הכול, שם קרה משהו. בת כמה היית?26. בדיוק ילדתי את יאן, חצי שנה. אבל שם עברתי שיעור עם עצמי, בגלל זה אני כל כך זוכרת את זה תמיד לטובה, ואני לוקחת את זה איתי. זה נתן לי המון המון דברים על עצמי, להכיר את היכולות שלי, את החוזק שלי. בכלל, להעריך דברים.נראה לי שגם מבחינה תקשורתית, העריכו אותך אחרת אחרי ההישרדות.בטח, כי הכירו אותי! בהתחלה ציירו אותי פלקט, חמודה, "אשתו של", "חברה של", לא מדברת, אין לה כלום להגיד, ופתאום הכירו מישהי אחרת. אז כבר שם היה לי שווה. מבחינת החוויה, אני זכיתי באנשים לחיים. טילטיל ואמסלם הם חלק מהחלק מהיום יום שלי. זה אנשים שככה בדרך, מי היה מתחבר?איך את יכולה להסביר שדווקא לגברים התחברת שם? כי את דווקא כן בחורה של בנות.אני גם חברה של בנות. אבל בגלל שכל החברות צוחקות עליי שיש לי אופי של גבר ומחשבה של גבר, אז אני יותר מסתדרת עם בנים, כי אני יותר מבינה אותם מאשר הבנות. מי שמקיף אותי זה באמת אנשים שכבר עשו איתי דרך שנים. אני לא מרבה להכניס אנשים חדשים לחיים שלי. יש לי מכרות, מכרים, אני שומרת איתם על קשר והכול, אבל הם אף פעם לא ידעו מה קורה לי בלב בחיים בחיים באמת. אני יכולה להתייעץ, אני יכולה לייעץ, אבל לא ידעו. ורק הקבוצה שלי הפנימית תדע את האמת.עם בנים תמיד היה לי את זה, מאז שאני ילדה, כי כשהייתי מציקה לאחי ורודפת אחריו כדי להיות בסביבה של החברים שלו, אז גדלתי בסביבה של בנים, אז גם איכשהו התחלתי להתנהל כמו בן. היית עושה את זה שוב? הייתי עושה את זה שוב, אבל אני יודעת שאין לי סיכוי, כי בסוף הגענו לגמר.ואם עכשיו יהיה אולסטאר או משהו?גם שם לא נראה לי שייתנו לי סיכוי, יעיפו אותי נראה לי מהר. אבל אני חושבת שמה שאנחנו חווינו, זה באמת היה הישרדות. היום הם מקלילים. ככל שאני רואה את העונות אני אומרת "בואנה זה הכנה הישרדות".יש מישהו שעד היום את לא יכולה לסבול בגלל הישרדות?לא. אני יכולה להגיד אבל שעם לירון רביבו היה לנו שנים של נתק. ושמנו את זה מזמן מאחורה. אמרתי לעצמי "איזה סתומה", בחייאת זה טלוויזיה, אבל הייתי כל כך אמוציונלית שם.את מאוד סובייטית, מאוד אסופה. יש רגעים שאת בוכה?אני בוכה רק כשאני צוחקת. אני רק מתחילה לצחוק אני מתחילה לבכות.ומה גורם לך לבכות? כמו לדוגמה הסיטואציה עם יאן, שהעליבו אותו. כשהיינו בראיון ביחד והוא דיבר, עצרתי את עצמי, לא רציתי לעשות עכשיו דרמה. אבל זה ריגש אותי, הייתי בהלם שהוא בכלל נפתח, שהוא בכלל דיבר.הוא מאוד שונה מאחים שלו. כן. אם אני מראה לך התכתבות, "וואי יאן אני אוהבת אותך מתגעגעת אליך". "גם אני". זהו. לא ראה אותי שבוע, כל השבוע אומר לי "אמא אני מתגעגע אני אוהב אותך", אני חוזרת הביתה, חצי חיבוק וזהו.איך הוא עם אחים שלו, שהם גם זמרים?אתה יודע איזה מפרגן הוא? כל פעם שיוצא שיר חדש, או לאבא שלו או לאחותו או לליאם, הראשון שנכנס לאוטו "אמא תשימי עכשיו יצא לליאם שיר ככה ככה וככה תשימי אותו". והוא כבר שר אותו, הוא כבר יודע את כל המילים, הוא מעריץ מספר אחד שלהם.יש לו גם קול?הוא לא שר לידי, זה למה הייתי בשוק! מדי פעם אני שומעת אותו כזה במקלחת מסלסל וזה, אבל לא ברמה עכשיו של שירה. אני יודעת שאצל אייל כנראה הוא שר הרבה יותר, ואני לא שמעתי אותו שר הוא ירש את הקול שלך או את של אבא שלו?אני מקווה שלא שלי, כי לי אין קול. הרבה פעמים דוגמניות פתאום הופכות להיות זמרות ושחקניות.אצלי הכול חייב להיות פלייבק, אחרת הקול צפרדע שיגרד לי. אני יכולה אולי אולי שירי ילדים, להרדים אותך.

מוטי רייף פותח את הלב: "אני בוכה כמו גבר"

שירה אולי לא, אבל את עושה הרבה קמפיינים. אנשים חושבים שאת עשירה.אנשים חושבים הרבה דברים. בסוף אנחנו מתפרנסים מזה. מה זה עשירה? איך מגדירים בן אדם עשיר?נתחיל מזה שבאמת חיית כמה שנים טובות עם גבר מאוד מאוד עשיר. אומנם תמיד גם עבדת בעצמך ופרנסת, אבל חיית באיזה מעמד מסוים מאוד גבוה, שאחרי זה נפרדים וקשה לשמור על אותו המעמד.אתה יודע שאני תמיד שמרתי על אותו מעמד?איך?כי אני אף פעם לא הייתי חיה על חשבון של מישהו אחר בחיים. גם לא עם אייל.אין חשבון משותף?לא. לא. אם אני מחר רוצה לטוס, אני קמה, קונה כרטיס טיסה, משלמת וטסה. אנשים לא יודעים את זה.כשהיית בזוגיות עם אייל או עם איתי..כל בן אדם. זה אצלי זה חצי חצי תמיד. אני שותפה במערכת יחסים. זה אף פעם לא אני יושבת ויאללה "רוס בואי נקנה לך 200 כרטיסי טיסה ובואי נקנה לך 200 תיקים".גרתם בשכירות, מי שילם?גרנו בשכירות ואני תוך כדי החזקתי דירה ברמת גן, בזמן שהייתי עם אייל. הייתה לי דירה. כי רציתי את הביטחון שלי.ועכשיו עם עם איתי, גרתם בשכירות מה חצי חצי?משתתפת, כן. כן.את מפתיעה אותי. מי שמכיר אותי יודע את זה. פשוט ציירו אותי בחוץ גולדיגרית. אם הייתי גולדיגרית אני מאמינה שכל האקסים שלי היו אמורים להיות "מליינים". אבל לא, עובדתית שלא. כשאני באה ומדברת על כסף, אני רגילה לחיות בצורה מסוימת, אני לא רוצה להרוס את זה, אני לא רוצה להנמיך את זה אני, חיים פעם אחת. אני כן רוצה להמשיך ליהנות מהחיים, כן רוצה להמשיך ליהנות מהמותרות, וזה משהו שאני מייצרת אז הגבר שלידי צריך להיות כמוני או יותר. זה בסדר גמור להגיד את זה. אבל זה לא משנה שהוא יותר או פחות, כי את אומרת שבכל מצב את משלמת חצי חצי. אני משלמת חצי חצי, וגם אם הוא מחליט אגב שהגבריות שלו תיפגע, אז אני אעשה דברים אחרים שיגרמו לו להבין שיש פה עוד בן אדם ואני אפנק אותו גם.עכשיו את הולכת למסעדה עם עמי, את אומרת חצי חצי? הוא לא ייתן לזה לקרות. אבל כן, מחר מחרתיים אנחנו נצא למסעדה ואני אשלם. מה הבעיה? מה הבעיה? אני לא מצליחה להבין, אנחנו בזוגיות.אחד הדברים שכנראה היה לגברים קשה איתי זה באמת הנקודה הזאת, שאני גם הייתי "הגברית", שרגע, אני אקנה, אני אעשה, אני אני אזמין, היה להם קשה עם זה. זה מפתיע.אם אותך זה הפתיע, זה יפתיע כנראה עוד הרבה. הייתי בטוחה שזה משהו שהוא די ברור. עם איתי גרתם במשק בית ביחד, לא היה לכם חשבון משותף? לא. למה? אולי זה משהו שאת מפחדת ממנו?בגלל שכל החיים הייתי עצמאית, כנראה זה סתם התנהלות שהייתי רגילה אליה. זה שלי, זה שלך, אני לא נוגעת בשלך, זה משהו דפוק בראש. וזה דפוק בראש. אבל אני ככה התנהלתי כל החיים, אז זה מה שהייתי רגילה, אז המשכתי להתנהל ככה. אבל חופשה זוגית, אתם קונים כרטיסים, כל אחד קונה כרטיס? במצב שלי כרגע הוא לא ייתן לי לקנות כרטיס הרי, ברור. אבל נגיע לשם, ואם צריך לעשות שם דברים שאני אקנה, ברור איזה שאלה.ועם האקסים שלך, זה היה כל אחד קונה כרטיס?לא. ברור שלא. עם אקסים יכולתי, סתם דוגמה, מחר אני טסה – אני קונה את הכרטיס. הכול טוב. אני לא באה לבן זוג אומרת "תקנה לי כרטיס טיסה", לא. לא יכולה. נגיד, רצו לפנק אותי קנו לי מתנות וכזה, הם קנו לי על דעת עצמם, אבל בחיים לא אבוא ואני אגיד "תביא לי את האשראי שלך אני רוצה ללכת לקנות תיק", איזה מביך.ואם הוא אומר לך "קחי את האשראי תעשי שופינג"?אני לא מסוגלת. לא מסוגלת. לך אתה, תעשה מה שאתה צריך, תביא לי, תפתיע אותי, הכול טוב, אני איתך לא נכנסת ואומרת לך "בוא תתחיל לקנות לי פה דברים". לא.ומה את חושבת על נשים שכן עושות את זה? כי יש לא מעט.יש מלא, אבל כל אחת ואיך שהיא חיה. אני קשה לי עם זה, קשה לי עם זה. ושוב, זה לא שאני לא מחוזרת, וזה לא שלא קונים לי, אבל אני גם יכולה להרשות לעצמי. זה משהו בראש הדפוק שלי כנראה.

יש לך גם עסק של תכשיטים.נכון.איך זה מרגיש להיות אשת עסקים?בסוף אנחנו לא נשארים יפים לנצח, וצעירים לנצח, ותפקידים מתחלפים, ודוגמנים נולדים פה כל יום ודוגמניות ואנשים מפורסמים, ובסוף צריך לחשוב באמת על משהו שיהיה לי קבוע, בלי קשר לתעשייה משהו שיכניס לי כסף.מה היית עושה אם לא היית מכירה את אייל בזמנו והכל היה מתפוצץ?וואו, אלוהים יודע מה הייתי. אני בכלל לא רציתי להיות דוגמנית. זה הכי מצחיק, רציתי להיות שחקנית אבל התביישתי. אני בכלל בוויז'ן שלי ראיתי את עצמי שחקנית. אבל כעשיתי את האודישן והתכנסתי לתוך עצמי, והבנתי שייקח לי זמן להשתחרר, ואז התגלגל לי לדוגמנות, שהיה לי הרבה יותר קל לעמוד מול צלמים ולהצטלם לתמונה ופחות לשחק ופחות לדבר, כי אז הייתי נורא ביישנית. אבל אני מאמינה שהייתי שחקנית או אולי משהו של שקשור לעסקים, לא יודעת. תמיד רציתי ללמוד קרימינולוגיה. זה נגיד משהו שתמיד תמיד סקרן אותי, להבין את המוח הזה, זה מטורף.ולמה את לא עושה את זה? יש הרבה שמשלבות.אני אשלב, אני יודעת שבסוף, אם עד היום זה יושב עליי, כנראה שאני צריכה לעשות משהו. אז יכול להיות שאני אני אלמד את זה.יש איזה גבול שאת אומרת לעצמך, "בגיל הזה כבר לא אצטלם בחזייה ותחתונים"?אני חושבת שהיום אני מרגישה הכי שלמה עם הגוף שלי שהרגשתי אי פעם. ברגע שגיליתי את החדר כושר, והבנתי שאני יכולה להעלות מסת שריר, ופתאום לשנות את הגוף שלי, אם אתה לוקח תמונות שלי של פעם אתה תראה אותי רזה רזה רזה רזה חסרת כלום. והיום אני קצת יותר ואני שלמה וכיף לי. אז כל עוד אני יכולה להחזיק קמפיינים, אני מחזיקה קמפיינים, אני לא סתם מצטלמת במראה עירומה או בהלבשה תחתונה, אני פנים של מותג. אז מצידי עד גיל 60, מה אכפת לי.איך את עם בוטוקס, ניתוחים, מילויים והכל?אני עושה בוטוקס ברור, ומילויים מה שאני צריכה. יש לי חטטים מהאקנה שהיה לי, אז אני כן עושה מה שצריך אבל לא מגזימה. אבל כן, אני חושבת שבסופו של דברף אני אומנם נראית צעירהף אבל אנחנו מתבגרים, אני תכף 38. ואני כאילו מסתכלת אחורה ואני אומרת "וואו 38!". אנחנו מתבגרים ואני משמרת.יאן עוד שנתיים יחגוג בר מצווה, זו בטח תהיה חגיגה מטורפת כזו, לא?לא. בברית של יאן אני סבלתי. אני לא נהניתי מהאירוע, אני לא הייתי שותפה לאירוע, אני מצאתי את עצמי ברחבה מובכת, רק רוצה לברוח משם, שלא יעלו אותי לבמה, ולא ברכות ולא עשר ברכות ולא 200 זמרים. אני כאילו הייתי אורחת באירוע הזה. כשעשינו את המצומצם לפני, הרבה יותר נהניתי, וזה גם יותר נכון לילד. עכשיו אני מבינה, זה לחברים הרי מסיבה בסוף זה לנו. אבל זה היה מוגזם, 1,500 איש, לי עד היום יש זיכרון לא טוב מזה.ואז אמרתי "אני ליאן לא אעשה משהו שיביך אותו". כי בהתחלה גם שהוא היה קטן, היינו עושים לו דברים מטורפים, מיליון איש ועוגות ארבע קומות… למה? למה? זה נזרק. למה? מה שירצה הוא יעשה, ואני חושבת שהוא ירצה מצומצם. נסיים עם כזה וויז'ן לגיל 45, איפה את רואה את עצמך?וואו איזה מרגיש רחוק אבל זה קרוב. אני כבר אומרת לכולם שאני בת 40. טוב את תמיד קצת היית יותר בוגרת. נכון. עם ניסיון חיים של 80, אז אני בראש אני אהיה בת 90. אני מאמינה בעזרת השם עם עוד ילדים. עם עמי?כן. אם הכל ימשיך ככה, כן. אני לא רואה משהו אחר. אני לא זוכר שאמרת את זה בראיונות אחרים, עם אקסים אחרים שלך, אחרי תקופה כזו קצרה.אני מרגישה שאני מכירה אותו המון שנים. זה קטע, גם החודשיים האלה, זה הכרות שבאמת מהקישקע. הוא מכיר אותי כל כך טוב, זה מטורף. אין לי הסבר לזה.הוא מבחינתו מחר כבר ברבנות?אין לי מושג. אנחנו לא מדברים על זה.אם אם הוא אומר לך, "אני רוצה חתונה ענית ואני רוצה חתונה כדת משה וישראל"?אנחנו נצטרך לדבר על זה. בוא נמתין, יש למה לצפות.