ריף ילד שלי, סליחה

אי אפשר לעמוד מול קבר של ילד בן עשרים, הבן שלי, ולהסביר למה דווקא ממנו היה מותר לבקש הכול ומאחרים אסור לבקש אפילו להתייצב
אב שכול, ששכל את בנו ריף בן ה-20, מביע כאב ותסכול עמוק נוכח חוסר השוויון בנשיאה בנטל הביטחוני בישראל. הוא מתאר את הקושי להסביר מדוע בנו נדרש לשלם את המחיר היקר ביותר, בעוד שאחרים אינם נדרשים אפילו להתייצב לשירות צבאי. האב מדגיש כי ריף לא שאל שאלות ופשוט הלך למשימתו, כפי שכתב:
"עשו את זה לפניי, ויעשו את זה אחריי". הוא מציין כי חלק ממשפחתו הקרובה, שהם שומרי מצוות, כן מתגייסים ומשרתים, וקורא לשותפות אמיתית בנטל. לטענתו, מדינה שפועלת כך מאבדת מערכיה ומחברתה, ואי אפשר לדבר על אחדות ללא שותפות ועל זכויות ללא חובות. האב מסיים בהתנצלות בפני בנו המנוח ובהבעת בושה על המצב.
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.