שיעור בחיבור

למערכות החינוך המגזריות יש השפעה רבה על עוצמת הניכור, הבידול וחוסר ההכרה וההיכרות בין חלקי החברה במדינה. הן גם הפכו ילדים מסויימים ליותר שווים מאחרים
המאמר, שנכתב על ידי הרב שי פירון, נשיא תנועת פנימה ושר החינוך לשעבר, דן בכישלון חוק חינוך ממלכתי משנת 1953 ביצירת מערכת חינוך אחידה וממלכתית בישראל. לטענתו, במקום לאחד, החוק הוביל להפרדה מגזרית עמוקה בין חינוך ממלכתי, ממלכתי-דתי וחרדי, מה שיוצר ניכור וחוסר היכרות בין חלקי החברה הישראלית. הוא מציין כי "צעירים אלו מוכנים למות ביחד למרות שאף אחד לא לימד אותם לחיות ביחד", ומדגיש את הנזקים החמורים של המגזריות, כולל תקצוב לא שוויוני והכשרות נפרדות למנהלים דתיים וחילוניים.
- המאמר קורא לממשלה הבאה לפעול לכינון חינוך ממלכתי שישלב ביטוי קהילתי-ייחודי עם בניית אתוס לאומי-שוויוני.
- הוא מציע שלושה מישורים לפעולה: חיוב לימודי ליבה בסיסיים משותפים לכל ילדי ישראל, קיום מפגשים בין תלמידים ממגזרים שונים, והשתלמויות מורים ומנהלים משותפות.
- מתווה "ממערכת לחינוך" של תנועת פנימה מציע מעבר לשיטת תקצוב של סל אישי דיפרנציאלי לכל תלמיד כדי למנוע מעורבות מגזרית ופוליטית.
פירון משווה את המצב לפרשת אלטלנה, שבה בן גוריון דרש צבא אחד לעם אחד, אך בחוק החינוך הממלכתי לא הפעיל "תותח" דומה, וכתוצאה מכך "יש לנו צבא אחד, אבל אין לנו מערכת חינוך אחת. זה מסוכן ויכול להוביל לשנאת אחים".
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.