של מי הרצון ומי הבוחר

המאמר מבקר בחריפות את התנהלותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת תהליך הפריימריז בליכוד, וטוען כי שניהם מונעים משיקולים פוליטיים אישיים ולא מאינטרסים לאומיים. נתניהו מואשם בפעולות צבאיות מסוכנות, כמו תקיפת שדה תעופה בסוריה ב-18 באוגוסט, בנימוק של מניעת התבססות טורקית, בעוד שהכותב תוהה אם מדובר בצעד מוצדק או בניסיון לייצר מתח ביטחוני לקראת הבחירות. המאמר מציין כי "טורקיה היא לא איראן. להיכנס לעימות צבאי איתה זה אסון שאי-אפשר להפריז בו."

• הכותב מותח ביקורת על תהליך הפריימריז בליכוד, וטוען כי הוא נועד לשמר את כוחו של נתניהו ולא לשקף את רצון המתפקדים.
• הבחירות הפנימיות מתוארות כ"קרב מאסף של דילים, קבלני קולות ועסקנים", עם אחוזי הצבעה נמוכים.
• המאמר מציין כי הרשימה הסופית של הליכוד אינה מייצגת את הציבור הדתי-לאומי וכי נשים הודרו למקומות משוריינים.
• הכותב רומז כי ההחלטות על הרשימה התקבלו בחדר סגור על ידי נתניהו, אשתו שרה ובנו יאיר, וכי "רצון הבוחר כאן התמזג באופן מוחלט עם רצונו של איש אחד, או במקרה זה שלושה - שלישיית 'המדינה זה אנחנו': ביבי, שרה ויאיר."