שנתיים אחרי משבר העגבניות: הייצור המקומי התחזק והמחירים ירדו

שנתיים אחרי שמשבר המלחמה הוביל למחסור בעגבניות ולזינוק במחירים, שוק העגבניות בישראל נראה כיום אחרת: המחירים נמצאים בשפל עונתי והתוצרת המקומית חזרה לתפוס את עיקר השוק. במשרד החקלאות מייחסים את השינוי להשקעה בייצור המקומי, להרחבת שטחי הגידול, לשיקום החממות, לתגבור כוח האדם ולשימוש נקודתי ביבוא. כעת נותר לראות אם השיפור יישמר גם בחודשי המחסור.

ענף העגבניות היה אחד מענפי הירקות שנפגעו בצורה הקשה ביותר במלחמת "חרבות ברזל". הפגיעה בחממות בעוטף עזה, המחסור בכוח אדם והפסקת היבוא מטורקיה, שהייתה ספקית היבוא המרכזית של ישראל, יצרו משבר אספקה חריף והובילו לזינוק במחירי העגבניות.

ממומן Logitech MX Master 3S ביקורת מקיפה 2026: עכבר אלחוטי לפרודוקטיביות בשיאו לצפייה בביקורת ←

לפי נתוני משרד החקלאות, המבוססים על נתוני סטורנקסט, המחיר הממוצע לצרכן עמד על 7.36 שקלים לק"ג בשנת 2022 וירד מעט ל-6.94 שקלים בשנת 2023.

המלחמה הביאה לאחד ממשברי האספקה החריפים שידע ענף הירקות. הפגיעה בחממות בעוטף עזה, עצירת היבוא מטורקיה ופגעי מזג האוויר יצרו מחסור משמעותי. בתחילת השנה המחירים אמנם נותרו סביב 7 שקלים לק"ג, ובפסח נרשמה עלייה מתונה לכ-7.5 שקלים, אך מאוגוסט ועד נובמבר נרשם הזינוק החד ביותר, כשהמחיר חצה את רף 10 השקלים לק"ג והגיע לכ-11 שקלים.

כדי למנוע מחסור חמור עוד יותר, הפעיל משרד החקלאות תוכנית חירום שהתבססה על שני צירים מרכזיים: הגדלת היבוא בטווח הקצר והרחבת הייצור המקומי בטווח הבינוני.

לדברי חגי שניר, מנהל שירות ההדרכה והמקצוע (שה"מ) במשרד החקלאות וביטחון המזון, המטרה הייתה רחבה יותר מהורדת מחירים נקודתית. "בסופו של דבר אנחנו רוצים שתהיה יותר תוצרת והיבול יהיה טוב יותר. זו תוצאה של השקעה בכמה כיוונים במקביל: הרחבה וגיוון של שטחי הגידול, שיקום החממות והגדלת כושר הייצור. לצרכן פחות משנה אם העגבנייה מגיעה מהנגב, מהערבה או מהמרכז; מה שמעניין אותו הוא שיש שפע על המדף ובמחיר נגיש".

לצד היבוא נפתחו מספר מכסות זמניות פטורות ממכס של כ-5,000 טונות כל אחת, שנועדו להשלים במהירות את החוסר שנוצר לאחר הפסקת היבוא מטורקיה. כמו כן, הושלמו התאמות רגולטוריות שאפשרו יבוא עגבניות מ-22 מדינות נוספות, ובכך פוזרו מקורות האספקה והופחתה התלות במדינה אחת.

במקביל להישענות הזמנית על יבוא, השקיע משרד החקלאות בהרחבת הייצור המקומי. כך למשל, במסגרת נוהל חירום הוקצו כ-20 מיליון שקלים להעתקת שטחי גידול מאזורים שנפגעו בדרום ובצפון לאזורים בטוחים יותר, בעיקר בערבה, בבקעת הירדן ובאזור ים המלח. במסגרת המהלך, החקלאים קיבלו תמיכה של עד 2,500 שקלים לדונם עבור שתילה מוקדמת.

נוסף על כך, הוקצו כ-12 מיליון שקלים לעידוד גידול עגבניות בחודשי הקיץ, שבהם הייצור המקומי נמוך בדרך כלל בשל תנאי האקלים. המענקים נועדו להבטיח אספקה גם לקראת חגי תשרי, שבהם נרשמת עלייה בביקוש לעגבניות.

לצד התמיכות הישירות להעתקת שטחי גידול ולעידוד שתילות, הורחבו משמעותית ההשקעות בהקמת חממות, בתי רשת, מערכות בקרת אקלים, מיגון והגנה מפני מזיקים ומחלות ושדרוג תשתיות הייצור במשקים, במטרה לאפשר ייצור יציב לאורך השנה. הענף נהנה גם מתקציבי השיקום של מנהלת תקומה, במסגרת חבילת הסיוע לחקלאות הנגב.

לדברי אחי סיטבון, מגדל עגבניות ממושב דקל שבנגב המערבי, ההשקעות הללו הורגשו היטב בשטח. "האזור שלנו קיבל תמיכות להקמת מבנים, בתי רשת וחממות. אני בחרתי להשתמש בהשקעות לשדרוג המשק הקיים כדי להגדיל את היבול לכל דונם. החלפתי רשתות, שדרגתי מערכות השקיה וטפטוף, קניתי טרקטור חדש ושיפרתי את כל המעטפת הלוגיסטית שמסביב לעגבנייה".

השפעת הצעדים החלה לבוא לידי ביטוי במהלך 2025. החממות החדשות נכנסו לייצור, שטחי הגידול החלופיים הניבו תוצרת ומספר העובדים הזרים גדל. "המבנים כבר היו, הקרקע והמים היו, אבל הגורם המגביל היה כוח האדם", מסביר שניר. "ברגע שהגדלנו את מספר העובדים הזרים, זה פתר לחקלאים את צוואר הבקבוק".

סיטבון מתאר כיצד הורגש השינוי במשק שלו. "בעבר היינו מוגבלים במכסות לעובדים זרים, וזה גם הגביל את הכמות שיכולתי לגדל. השילוב של שדרוג האמצעים במשק והסרת החסם של כמות העובדים בהחלט הגדיל את התפוקה".

לדבריו, בתוך כחצי שנה גדלו היבולים במשק ביותר מ-20%. "הודות למהלכים האלה הייצור המקומי הרבה יותר גבוה השנה, וגם מזג האוויר היה נוח ואפשר אספקה שוטפת. כתוצאה מכך יש עכשיו הרבה יותר סחורה, ההיצע גבוה ולכן גם המחיר לצרכנים נמוך".

התייצבות האספקה על בסיס ייצור מקומי באה לידי ביטוי גם במחירים. בתחילת 2025 נע מחיר העגבניות סביב 7–8 שקלים לק"ג, עם עלייה עונתית קלה לפני פסח. החל מחודש מאי, כשרוב החממות החדשות נכנסו לייצור, שטחי הגידול החלופיים הניבו תוצרת ומספר העובדים הזרים גדל, החלה ירידה משמעותית במחיר, עד לטווח של 5.5–6 שקלים לק"ג, הרמה הנמוכה ביותר מאז תחילת המשבר. לקראת חגי תשרי נרשמה עלייה מתונה בלבד, והמחיר נותר יציב יחסית.

לצד שיקום הענף, במשרד החקלאות מזהים את שינויי האקלים כאיום המרכזי על יציבות השוק. "בעיית החום היא כיום האתגר המרכזי של גידול העגבניות", אומר שניר. "כל אירוע חום משנה את תפוקת העגבניות ומייצר שוק תנודתי. לכן אנחנו משקיעים בשיפור החממות, באוורור, בצינון, בערפול, באמצעים לקירור הצמח וגם במחקר על זנים עמידים יותר לחום ולמחלות".

לדבריו, לצד שיפור מבני הגידול מקדם המשרד מחקרים יישומיים במשקים בנגב ובחבל תקומה, שמתמקדים בהשקיה במים קרים, בצינון הגידולים ובהדברה משולבת, בפיתוח זנים חדשים ובפרוטוקולים להתמודדות עם מחלות קרקע ומזיקים שהולכים ומתרבים עם העלייה בטמפרטורות. "אנחנו רוצים לתת לחקלאי הישראלי כלים שיאפשרו לו לגדל גם בתנאי חום קיצוניים, עם כמה שפחות השפעות של מזג האוויר. ככל שנצליח להתמודד עם אתגרי האקלים, נוכל לייצר עגבניות ברציפות לאורך כל השנה".

בקיץ 2026 נשען שוק העגבניות הישראלי בעיקר על תוצרת מקומית. היבולים הגבוהים הורידו את המחירים הסיטונאיים לשפל עונתי, והמחיר לצרכן נע סביב 4 שקלים לק"ג, אם כי עדיין קיימים פערים בין רשתות דיסקאונט לבין חנויות עירוניות.

משלוח היבוא הראשון של השנה, כ-17 טון עגבניות מירדן, הגיע רק בסוף יולי. היקפו המצומצם ממחיש שהיבוא משמש, בשלב זה, כהשלמה נקודתית להיצע ולא כמקור אספקה מרכזי.

לדברי שניר, למרות האפשרות לייבא עגבניות מירדן במחיר נמוך, מרבית המשווקים ממשיכים להעדיף את התוצרת המקומית. "כשהחקלאי הישראלי שומר על רציפות אספקה, כמות ואיכות לאורך כל השנה, יש לזה ערך, למרות שהאפשרות ליבוא קיימת כל הזמן".

אלא שמנקודת מבטם של המגדלים, הצלחת המהלך יוצרת גם אתגר חדש. "המצב הזה מצוין לצרכנים", אומר סיטבון, "אבל עלויות הגידול שלנו עדיין גבוהות ויש שאלה לגבי הכדאיות הכלכלית. המחיר שאני מקבל על כל קילוגרם עגבניות ירד בכ-50% בגלל ההיצע הגדול, אבל במקביל עלויות הייצור עלו, במיוחד העסקת עובדים מתאילנד ועלויות חומרי הדברה ומים".

לדבריו, כדי שהמהלך יצליח לאורך זמן, נדרש גם טיפול בעלויות הייצור. "אני בעד לייצר בכמות גדולה ובמחיר נמוך, כל עוד החקלאי יוכל להתפרנס בכבוד והצרכנים ייהנו ממחיר נמוך ומאספקה שוטפת. איכות המים צריכה להשתפר וגם מחיר המים חייב להשתפר".

במקביל שינה משרד החקלאות את תפיסת הפעולה שלו. עם הפיכתו ל"משרד החקלאות וביטחון המזון" הוקמה מנהלת לאומית לביטחון המזון, שמטרתה לחזק את הייצור המקומי ולהפחית את התלות ביבוא. לדברי שניר, האסטרטגיה מכוונת לשמור על מדפים מלאים, כשהיבוא משמש כשסתום ביטחון, ולא להגיע ל"אפס יבוא" בכל מחיר.

עם זאת, במשרד מדגישים שהצלחת המדיניות לא תימדד במחיר הנמוך של הקיץ בלבד. "אם נדע לייצר קצת יותר מ-15 אלף טון עגבניות בכל חודש, נקבל גם מחירים יציבים לצרכנים וגם ודאות לחקלאים", אומר שניר.

גם סיטבון סבור שהכיוון נכון, אך מזהיר מפני עצירה באמצע הדרך. "המהלך האסטרטגי שהובילו במשרד החקלאות נתן לנו את האפשרות לייצר יותר והמדפים מלאים. החלק הזה הצליח. עכשיו צריך לדאוג שגם ישתלם להמשיך לגדל. אם לא יטפלו בעלויות המים וביתר התשומות, יהיו חקלאים שיעברו לגידולים אחרים. אני מאמין שפעולה להוזלת התשומות תעזור לגשר על הפער. אם יפתרו גם את החולייה הזאת, נוכל להמשיך להגדיל את הייצור ולהבטיח אספקה יציבה לאורך זמן".

זה גם יהיה המבחן האמיתי של המדיניות. מחיר של ארבעה שקלים לקילוגרם בשיא הקיץ אינו בהכרח המדד להצלחה, ואף עלול להעיד על עודף היצע שפוגע במגדלים. ההצלחה תימדד דווקא בחודשי ספטמבר עד נובמבר, שבהם שוק העגבניות סובל באופן מסורתי ממחסור. אם גם בתקופה הזו תישמר אספקה סדירה, תוך שימוש נקודתי בלבד ביבוא בעת הצורך, והמחירים יישארו יציבים יחסית, יהיה אפשר לומר שהצעדים שננקטו בעקבות משבר 2024 לא רק פתרו משבר זמני, אלא יצרו שוק עמיד יותר, שמיטיב הן עם הצרכנים והן עם החקלאים, שינו את מבנה השוק וחיזקו את ביטחון המזון של ישראל.