דו"ח השוואה בין מדינות: החינוך מבוזר, אך העסקת המורים נותרת ריכוזית

דו"ח של מרכז המידע והמחקר של הכנסת (הממ"מ) בחן את השאלה על מבנה מערכות החינוך במדינות אחרות בעולם, דרך זהות המעסיקים בשלבי חינוך שונים ואופן קביעת תנאי העסקה והשכר. זאת בעקבות הדיון הציבורי סביב מבנה מערכת החינוך, ובעיקר הצעת משרד האוצר להעביר את בתי הספר היסודיים וגני הילדים לאחריותן של הרשויות המקומיות, ולבקשת יו"ר ועדת החינוך ח"כ צבי סוכות.

המסמך ערך סקירה משווה בין 12 מדינות, המשקפות מגוון רחב של מודלים להסדרת העסקת עובדי הוראה ולקביעת שכרם: ארצות הברית, קנדה, צרפת, פינלנד, פולין, אירלנד, דנמרק, אסטוניה, הולנד, גרמניה, איטליה ושבדיה. תמונת המצב העולה מהדו"ח מראה כי מערכת החינוך במרבית המדינות שנבדקו היא מבוזרת, אך מנגנון ההעסקה וזהות המעסיקים ברוב המדינות הם ריכוזיים: בחלק מהמדינות המעסיק הוא המדינה עצמה, או שילוב של גופים ארציים ומקומיים, ומנגנון ההעסקה מעוגן בחוקי המדינה ובהסכמים קיבוציים; בחלק מהמדינות תנאי שכר מסוימים יכולים להיקבע ברמה המקומית.

ממומן סקירה: השעון החכם הספורטיבי H26 – פתרון בסיסי במחיר משתלם? AliExpress לצפייה בביקורת ←

כך בדנמרק הרשויות המקומיות מעסיקות את עובדי הגיל הרך, בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים ואילו צוותי ההוראה בתיכונים מועסקים בתיכונים עצמם, ובחלק מהמקומות גם שאר שלבי החינוך מנוהלים על ידי מנהלי המוסדות. תנאי ההעסקה והשכר נקבעים בהסכמי שכר בין המעסיקים המיוצגים על ידי ארגונים ארציים – ארגון השלטון המקומי ומשרד האוצר – ובין ארגוני המורים. בתיכונים ניתנות תוספות שכר ברמה המקומית.

מודל מערכת החינוך בצרפת דומה יותר לישראל: בתי הספר וגני הילדים הציבוריים נמצאים תחת אחריותה של המדינה, ועובדי מערכות אלו מוגדרים כעובדי מדינה, ששכרם נקבע בחוק. עובדי ההוראה של גני הילדים ובתי הספר הפרטיים מועסקים אצל המדינה, אך אינם מוגדרים כעובדי מדינה אלא כעובדי ציבור, ותנאי העסקתם נקבעים בחוזה. שלב החינוך של לידה עד שלוש הוא שלב פרטי, והמעסיקים של צוותי החינוך והטיפול בגילים אלה הם גופים פרטיים או הרשויות המקומיות. בניגוד לישראל, שכרם ואופן ההעסקה של עובדים אלו בצרפת מעוגן בהסכם שכר עם ארגון עובדים המייצג אותם.

ההצעה של משרד האוצר, המהדהדת במצעי המפלגות, עוסקת בהעברת האחריות על בתי הספר היסודיים וגני הילדים מהמדינה לרשויות המקומיות, בעוד שהאחריות על תכני הלימוד תישאר בידי המדינה. מודל דומה מיושם בישראל בחינוך העל יסודי: התיכונים וחטיבות הביניים מופעלים על ידי הרשויות המקומיות או רשתות חינוך, תוכנית הלימודים נקבעת על ידי המדינה והסכמי השכר נחתמים מול השלטון המקומי ומשרד האוצר. יחד עם זאת, כיוון שמודל זה נשען על תשתיות היסטוריות, לא ברור איך ייראה מודל זה בשלבי החינוך המוקדמים יותר.

השוואה נוספת שנעשתה במסגרת הדו"ח היא בשיעור התלמידים הלומדים במערכת חינוך ציבורית. ישראל ממוקמת נמוך יחסית לשאר המדינות: 76% מהתלמידים בישראל לומדים במערכת החינוך הציבורית, לעומת שאר המדינות שבהן האחוזים נעים בין 80% ל-90%.

יוצאת דופן היא הולנד, שם אחוז הלומדים בחינוך ציבורי עומד על 30% ומטה בכלל שלבי החינוך. הסיבה לכך היא שהיסטורית רבים מבתי הספר בהולנד מופעלים על ידי כנסיות, עוד מהמאה ה-17. ההסבר לשיעור הנמוך של תלמידי החינוך הציבורי בישראל הוא מערכת החינוך החרדית, המופעלת על ידי גופים פרטיים וממומנת חלקית על ידי המדינה, בהתאם לאחוז לימודי הליבה במוסד החינוכי.