הנזק הכלכלי של ארה״ב מהמלחמה, עבר לשלב המסוכן. החלה המלחמה בין אגרות החוב למתכות. בלעדי לרוטר.

בחר פורום
———
סקופים
הזעקה
פוליטיקה
ביקורת תקשורת
מסמכים
הקפה
משפטים
בית המדרש
עיתונות זרה
מודיעין

רגע קצר של היסטוריה:

לפני חצי שנה היה נדמה שהעולם גילה מחדש את המתכות.

הזהב שבר שיא אחרי שיא. הכסף הפך בתוך חודשים משוק שכמעט אף אחד מחוץ לעולם הסחורות לא דיבר עליו, לאחד הנכסים החמים בעולם. פחד מאינפלציה, חובות ממשלתיים, היחלשות ארוכת טווח של אמון במטבעות פיאט ורכישות מצד משקיעים ובנקים מרכזיים הזינו מהלך שהלך וצבר תאוצה.

ואז, בתוך ימים, הכול נשבר.

ב־29 בינואר 2026 הגיע הזהב למחיר שיא של 5,594.82 דולר לאונקיה.

הכסף הגיע באותו יום ל־121.64 דולר לאונקיה.

רק בינואר הזהב עלה בכ־30%. הכסף זינק בכ־71%, אחרי שכבר עלה בכ־147% במהלך 2025. זו כבר לא הייתה רק השקעה בזהב וכסף. זו הייתה הסתערות.

רויטרס תיארה לאחר מכן את התקופה כ”קדחת מתכות” עולמית. בבורסות הסחורות בסין נאלצו הרשויות להעלות דרישות ביטחונות ולהדק את כללי המסחר עשרות פעמים כדי לצנן את הפעילות. בכסף נרשמה הסתערות של משקיעים פרטיים, מסחר באופציות ופוזיציות ממונפות שהזינו זו את זו.

כל עלייה משכה עוד קונים, הקונים דחפו את המחיר גבוה יותר, והמחיר הגבוה משך עוד קונים.

זו כבר הייתה בועה לפחות בחלקה.

אבל מתחת לבועה היה סיפור אמיתי

הראלי לא נולד משום מקום.

מאחוריו עמד מה שבשווקים כונה סחר שחיקת המטבע, הימור על שחיקת ערכם של מטבעות פיאט, ובעיקר הדולר, לאורך זמן.

דולר הוא התחייבות של מערכת מוניטרית. אג”ח אמריקאית היא התחייבות של ממשלת ארצות הברית לשלם דולרים בעתיד.

זהב, לעומת זאת, אינו התחייבות של אף אחד.

אין לו מנפיק. אין ממשלה שצריכה לפרוע אותו. אין בנק מרכזי שיכול ליצור עוד ממנו בלחיצת כפתור.

ככל שהחובות בעולם גדלו, הגירעונות נותרו גבוהים וכמות הכסף במערכת התרחבה, יותר משקיעים החלו לשאול שאלה עתיקה מאוד: אם כמות היחידות המוניטריות יכולה לגדול כמעט ללא מגבלה, מה יקרה למחיר של נכס שכמותו מוגבלת?

רויטרס כתב לאחר הקריסה שהזהב הפך ל”גידור האהוב בעולם נגד שחיקת הדולר”, ושפוזיציה של רכישת זהב הייתה העסקה הצפופה ביותר בסקר מנהלי הקרנות של בנק אוף אמריקה.

כלומר, עוד לפני שהראלי הפך לספקולטיבי, עמדה מאחוריו שאלה אמיתית על כסף, חוב ואמון.

30 בינואר: הסיפור מתהפך

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בחר בקווין וורש לעמוד בראש הפדרל ריזרב לאחר ג’רום פאוול.

וורש היה מוכר בשווקים כמי שהתנגד בעבר להרחבה האגרסיבית של מאזן הפד ולרכישות הענק של אג”ח.

אם התזה שהניעה את הזהב הייתה “הדולר יישחק והפד ימשיך להזרים כסף”, פתאום הופיע מועמד שנתפס לפחות בתחילה כהפך ממנה.

תשואות האג”ח עלו.

וסחר שחיקת המטבע התחיל להתפרק.

אלא שהשוק כבר היה ממונף מאוד.

כאשר המחיר התחיל לרדת הופעלו פקודות עצירת הפסד. משקיעים ממונפים נדרשו להוסיף ביטחונות. בורסת הסחורות של שיקגו העלתה את דרישות הביטחונות על חוזי המתכות. מי שלא יכול היה להוסיף כסף נאלץ למכור.

ומכירה גררה עוד מכירה.

ב־30 בינואר הזהב התרסק בכמעט 10% ביום אחד, הירידה היומית החדה ביותר שלו מאז 1983.

הכסף התרסק בכ־27% ביום אחד, הנפילה היומית הגדולה ביותר שנרשמה בנתוני קבוצת הבורסה של לונדון.

בתוך שני ימי מסחר הזהב איבד יותר מ־13%. הכסף כמעט 34%.

ב־2 בפברואר הזהב כבר נסחר סביב 4,630 דולר, והכסף סביב 76.8 דולר.

ואז, בדיוק כשהמתכות ניסו להתאושש, פרצה המלחמה

ב־28 בפברואר החלה המלחמה עם איראן.

במצב רגיל, המשפט “פרצה מלחמה במזרח התיכון” נשמע כמעט כמו סיבה אוטומטית לקנות זהב.

זהב הרי נחשב מקלט בטוח.

אבל הפעם קרה ההפך.

וזה אחד החלקים החשובים להבנת כל הסיפור.

המלחמה פגעה באספקת האנרגיה דרך המפרץ הפרסי ומצר הורמוז. מחיר הנפט זינק.

וכאן נוצר מנגנון אחר לגמרי.

נפט בעולם מתומחר ברובו בדולרים. כאשר מחיר האנרגיה מזנק, חברות, ממשלות, יבואנים וגופים פיננסיים צריכים יותר דולרים כדי לממן את אותה כמות אנרגיה.

פתאום כולם צריכים מזומן דולרי.

במקביל, אנרגיה יקרה מעלה את עלויות התחבורה, החשמל, הייצור והמזון. כלומר, היא מעלה אינפלציה.

ואם האינפלציה עולה, הפדרל ריזרב מתקשה להוריד ריבית. הוא אפילו עשוי להיאלץ להעלות אותה.

וכאן נכנס מנגנון נוסף שפוגע בזהב.

למה ריבית גבוהה אמורה להפיל זהב?

נניח שיש למשקיע מיליון דולר.

אפשרות אחת היא לקנות זהב.

הזהב יכול לעלות או לרדת, אבל הוא לא משלם ריבית.

אפשרות אחרת היא לקנות אג”ח ממשלת ארצות הברית ולקבל, למשל, 5% בשנה.

כאשר הריבית על האג”ח היא כמעט אפס, ויתור על הריבית כדי להחזיק זהב אינו עולה הרבה.

אבל כאשר אג”ח ממשלתית משלמת 4%, 5% או יותר, פתאום להחזיק זהב פירושו לוותר על הכנסה משמעותית.

לכן ככל שהתשואה הריאלית על אג”ח עולה, הזהב בדרך כלל נעשה פחות אטרקטיבי.

וזה בדיוק מה שקרה לאחר פרוץ המלחמה.

ולמה דולר חזק אמור להפיל זהב וכסף?

גם כאן המנגנון פשוט.

זהב וכסף נסחרים בעולם בדולרים.

נניח שאונקיית זהב עולה 4,000 דולר.

למשקיע אמריקאי זו עלות של 4,000 דולר.

אבל משקיע אירופי צריך קודם להמיר אירו לדולרים.

אם הדולר מתחזק מול האירו, אותו זהב נעשה יקר יותר עבורו גם אם מחיר הזהב בדולרים לא השתנה בכלל.

לכן דולר חזק נוטה לצמצם ביקוש מצד מי שמחזיק במטבעות אחרים.

בנוסף, התחזקות הדולר בדרך כלל מופיעה יחד עם תנאים פיננסיים הדוקים יותר וריבית אמריקאית גבוהה יותר.

לזהב זו לרוב מכה כפולה:

הדולר מתחזק, והאלטרנטיבה נושאת הריבית נעשית אטרקטיבית יותר.

וזה בדיוק מה שהשוק עשה

ב־3 במרץ, ימים ספורים לאחר פרוץ המלחמה, רויטרס תיאר מרוץ למזומן של משקיעים.

אחד ממנהלי ההשקעות שהתראיין לרויטרס ניסח את המצב בצורה יוצאת דופן: הנפט והדולר היו למעשה שני הדברים שהמשקיעים רצו להחזיק.

אפילו זהב נמכר כדי להשיג נזילות.

ב־3 במרץ הזהב איבד 3.6% ביום כאשר הדולר התחזק והחשש מאינפלציה הוריד את הציפיות להפחתות ריבית.

עד 23 במרץ הזהב כבר ירד ביותר מ־15% מאז פרוץ המלחמה וכ־20% מהשיא של 5,594.82 דולר.

במאי, כאשר הדולר והתשואות התחזקו, הזהב ירד שוב.

ביוני הוא הגיע ל־4,111 דולר במהלך יום מסחר אחד.

ב־24 ביוני הוא אף נשבר מתחת ל־4,000 דולר.

התגובה הייתה כמעט לפי ספר הלימוד:

נפט עולה → אינפלציה עולה → ציפיות הריבית עולות → תשואות האג”ח עולות → הדולר מתחזק → הזהב והכסף נחלשים.

אבל בזמן שהמתכות נפלו, משהו אחר התחיל להשתבש

כדי להבין מדוע זה חשוב, צריך להבין קודם דבר אחד שנשמע הפוך מהאינטואיציה:

מחיר אג”ח ותשואת אג”ח נעים בכיוונים מנוגדים.

נניח שממשלת ארצות הברית הנפיקה אג”ח שמשלמת 50 דולר בשנה.

אם האג”ח עולה 1,000 דולר, התשואה היא בערך 5%.

אבל אם משקיעים מתחילים למכור אותה והמחיר יורד ל־900 דולר, אותם 50 דולר קבועים הם עכשיו תשואה גבוהה יותר ביחס למחיר ששילמת.

לכן כאשר שומעים ש”תשואות האג”ח מזנקות”, זה יכול להיות סימן שהריבית במשק עלתה.

אבל זה יכול גם להיות סימן שמשקיעים פשוט מוכרים אג”ח ודורשים מחיר גבוה יותר כדי להסכים להחזיק בחוב הזה.

וההבדל בין שני המצבים הוא עצום.

במאי שוק האג”ח התחיל לרתוח

ב־20 במאי התשואה על אג”ח אמריקאית ל־30 שנה הגיעה לכ־5.2%, הרמה הגבוהה ביותר מאז 2007.

רויטרס כינה את האירוע התפרצות זעם בשוק אג”ח האוצר.

המלחמה באיראן, הזינוק מחדש של הנפט מעל 110 דולר ונתוני אינפלציה גבוהים הפעילו גל מכירות בשוק החוב האמריקאי.

וזה לא קרה רק בארצות הברית.

תשואות האג”ח הממשלתיות בבריטניה וביפן הגיעו גם הן לרמות שלא נראו עשרות שנים.

בבריטניה התשואה ל־30 שנה טיפסה במאי ל־5.822%, הגבוהה ביותר מאז 1998.

פתאום הבעיה כבר לא הייתה רק “ריבית גבוהה”.

הבעיה הייתה מי יקנה את כל החוב הזה.

נכון לעכשיו, החוב הלאומי של ארצות הברית עומד על כ־39.89 טריליון דולר.

זה המספר הרשמי של משרד האוצר האמריקאי, והוא מתעדכן מדי יום.

המספר הזה חשוב במיוחד כאשר הריבית גבוהה.

ממשלה אינה מחזירה 40 טריליון דולר ביום אחד.

אג”ח מגיעות לפדיון כל הזמן, ואז מונפקות אג”ח חדשות כדי למחזר את החוב הישן.

כל עוד הריבית הייתה קרובה לאפס, ניתן היה למחזר כמויות עצומות של חוב במחיר נמוך יחסית.

אבל אג”ח ישנה שנשאה 1% ומגיעה לפדיון יכולה עכשיו להתחלף באג”ח שמשלמת 4% או 5%.

המחיר של נשיאת הקרן השתנה לחלוטין.

וזו הסיבה ששוק האג”ח הופך להיות חשוב כל כך.

ארצות הברית אינה צריכה רק כסף כדי לממן גירעון חדש.

היא גם צריכה קונים שימשיכו לקנות את כמויות החוב העצומות שהיא מגלגלת.

באוגוסט משרד האוצר כבר העלה את תחזית הגיוס לרבעון השלישי ל־739 מיליארד דולר, 68 מיליארד יותר מההערכה הקודמת.

ומה קורה אם הקונים רוצים תשואה גבוהה יותר?

כאן מגיעה הנקודה שמחברת את שוק האג”ח חזרה לזהב.

כאשר תשואת אג”ח עולה מפני שהפד מעלה ריבית והכלכלה חזקה, זו בדרך כלל בשורה רעה לזהב.

אבל אם תשואת אג”ח עולה משום שהמשקיעים מודאגים מאינפלציה, מגירעונות, מהיקף ההנפקות ומהיכולת של הממשלה להמשיך לגלגל חוב במחיר סביר, המשמעות מתחילה להשתנות.

פתאום התשואה הגבוהה אינה בהכרח סימן לכך שהנכס נהיה טוב יותר.

היא יכולה להיות המחיר שהשוק דורש כדי להסכים לקחת את הסיכון.

וזו כבר שאלה של אמון.

ואז יפן כמעט הפכה את הבעיה לתרגיל מעבדה

יפן מחזיקה בכ־1.14 טריליון דולר של אג”ח ממשלת ארצות הברית.

זו ההחזקה הגדולה ביותר של מדינה זרה.

במקביל, הין היפני התמוטט השנה עד קרוב ל־164 ין לדולר, שפל של כארבעה עשורים.

יפן רצתה לעצור את הנפילה.

אחת הדרכים הקלאסיות לעשות זאת היא למכור נכסים דולריים ולקנות ין.

אבל תחשבו לרגע מה הם אותם נכסים דולריים.

אג”ח ממשלת ארצות הברית.

אם יפן מוכרת חלק גדול מאג”ח האוצר האמריקאיות שלה כדי להשיג דולרים ולהגן על הין, מחירי האג”ח האמריקאיות יורדים.

וכאשר המחירים יורדים, התשואות עולות.

בדיוק הדבר שארצות הברית אינה רוצה כאשר היא כבר נושאת כמעט 40 טריליון דולר של חוב.

בסוף יולי ובתחילת אוגוסט ארצות הברית ויפן ביצעו התערבות משותפת כדי לתמוך בין.

ואז הופיע פתרון מעניין אפילו יותר.

אל תמכרו את האג”ח. תנו אותן לפד

שר האוצר האמריקאי סקוט בסנט הציע להרחיב את מתקן הרכישה החוזרת של הפדרל ריזרב לרשויות מוניטריות זרות ובינלאומיות.

השם נשמע מסובך. המנגנון פשוט.

יפן מחזיקה באג”ח אמריקאיות אבל זקוקה לדולרים.

במקום למכור את האג”ח בשוק, היא יכולה להעביר אותן לפד כבטוחה ולקבל כנגדן דולרים לתקופה מוגדרת.

מבחינה כלכלית זו עסקת רכישה חוזרת, כלומר סוג של הלוואה מובטחת.

האג”ח אינן נזרקות לשוק.

לכן הן אינן מפעילות את אותו לחץ כלפי מטה על מחיר אג”ח האוצר וכלפי מעלה על התשואות.

רויטרס כתב במפורש שהרחבת המתקן עשויה לאפשר ליפן לממן רכישות של ין מבלי למכור את 1.14 טריליון הדולרים של אג”ח האוצר שהיא מחזיקה. הוא גם ציין שהדבר מועיל לארצות הברית בתקופה שבה התשואות הארוכות כבר עולות על רקע אינפלציה, מדיניות מוניטרית וגידול בהנפקות החוב.

וזה אולי אחד הרגעים המעניינים ביותר בכל הסיפור.

לא משום שיפן עומדת מחר למכור טריליון דולר של אג”ח.

אלא משום שהמערכת נאלצת לחשוב מראש כיצד לתת למחזיק הגדול ביותר של החוב האמריקאי בעולם נזילות מבלי שהוא יצטרך למכור את החוב הזה בשוק.

ואז, ביולי, קרה משהו קטן שקל מאוד לפספס

הזהב כבר היה מרוסק מהשיא.

הכסף היה מרוסק אפילו יותר.

מ־5,594 דולר, הזהב הגיע לאזור 3,950–4,000 דולר.

מ־121.64 דולר, הכסף הגיע לאזור 55 דולר.

בכסף מדובר באובדן של יותר ממחצית מהשווי מהשיא.

והשוק חיכה להמשך.

כולם כבר הכירו את הסיפור:

למה שהזהב לא יירד ל־3,500?

למה שהכסף לא יחזור ל־40?

אבל הם פשוט הפסיקו לרדת.

וב־24 ביולי הופיע ברויטרס משפט שכיום נראה כמעט נבואי.

סוחר המתכות העצמאי טאי וונג אמר שהזהב והכסף “בונים בסיס סביב 3,950 ו־55 דולר בהתאמה, למרות תשואות שעולות ללא הפסקה.”

זו הנקודה החשובה ביותר בכל הגרף.

לא העלייה שבאה אחר כך.

העובדה שהם הפסיקו לרדת קודם.

ומה שקרה אחר כך כבר נראה אחרת

בתחילת אוגוסט הזהב עדיין היה סביב 4,000 דולר.

ב־4 באוגוסט הוא נסחר סביב 4,086 דולר.

יום לאחר מכן הוא זינק ב־4.4% ביום אחד ל־4,253 דולר.

הכסף זינק באותו יום גם הוא בכ־4.4% ל־62.11 דולר.

עד 7 באוגוסט הזהב כבר עלה ביותר מ־7% בתוך שבוע, העלייה השבועית הגדולה ביותר שלו מאז ינואר.

וב־11 באוגוסט הזהב כבר הגיע ל־4,412.50 דולר לאונקיה.

הכסף נסחר סביב 66 דולר.

כלומר, מהבסיס שנבנה לאחר הקריסה:

זהב: מכ־3,950–4,000 לכ־4,412 דולר, עלייה של כ־10%–12%.

כסף: מכ־55 לכ־66 דולר, עלייה של כ־20%.

אבל הפעם יש משהו מוזר בראלי

ב־5 באוגוסט, בתחילת הפריצה, היה קל להסביר אותה.

זה בדיוק מה שזהב אוהב.

אבל מאז התמונה התחילה להשתנות שוב.

ב־10 באוגוסט הוא זינק בכ־5%.

בבוקר 11 באוגוסט ברנט כבר נסחר סביב 88 דולר לחבית ונפט אמריקאי סביב 82.45 דולר.

הדולר קיבל דחיפה נוספת מעליית הנפט.

ובכל זאת הזהב עלה עוד 0.5%, ליותר מ־4,409 דולר במחיר המיידי.

גם מדד הדולר עלה ב־0.2% באותו שלב.

והתשואה האמריקאית לעשר שנים נותרה באזור 4.7%.

בדרך כלל השילוב הזה אמור לגרום למשקיעי זהב אי נוחות:

אינפלציה מאיימת לעלות.

תשואות אג”ח גבוהות.

ובכל זאת הזהב עולה.

הכסף עולה אפילו מהר יותר.

אולי חוקי המשחק לא נשברו. אולי המשתנה שהשוק מודד השתנה

וזו הנקודה שבה הסיפור מפסיק להיות רק על זהב.

במשך עשרות שנים משקיעים התרגלו לחשוב על אג”ח ממשלת ארצות הברית כעל הנכס חסר הסיכון של המערכת.

כל שאר הנכסים נמדדים מולן.

לכן כשהאג”ח משלמות יותר, זהב אמור להיות פחות מעניין.

אבל המשוואה הזאת עובדת רק כל עוד העלייה בתשואה נתפסת כדבר חיובי עבור מחזיק האג”ח.

מה קורה כאשר השוק מתחיל לחשוש שהתשואה עולה משום שיש יותר מדי חוב?

מה קורה כאשר הממשלה צריכה להנפיק מאות מיליארדים נוספים בכל רבעון?

מה קורה כאשר עלויות הריבית עצמן מגדילות את הגירעון, והגירעון מחייב עוד הנפקות, שמחייבות עוד קונים?

ומה קורה כאשר אחת המחזיקות הגדולות ביותר באג”ח האלה זקוקה לדולרים, וצריך לבנות עבורה מנגנון שיאפשר לה לקבל אותם בלי למכור את האג”ח בשוק?

בנקודה הזאת הזהב כבר אינו מתחרה רק בריבית.

וזה ההבדל בין דולר חזק לבין אמון חזק בדולר

אלה אינם אותו דבר.

דולר יכול להתחזק בטווח הקצר דווקא בזמן שמשקיעים מודאגים מהמערכת.

זה בדיוק מה שקרה בתחילת המלחמה.

העולם נזקק לדולר.

חברות נזקקו לדולר כדי לקנות אנרגיה.

משקיעים מכרו נכסים כדי להשיג מזומן.

חובות נקובים בדולרים צריכים להיות משולמים בדולרים.

הביקוש לנזילות יכול לכן לחזק את המטבע בטווח הקצר.

אבל אפשר בו בזמן להחזיק דולרים לצורך תשלום של מחר, ולרצות פחות נכסים דולריים כהשקעה לעשרים או שלושים שנה.

אלה שתי החלטות שונות לחלוטין.

ביקוש למזומן הוא דבר אחד.

אמון ארוך טווח בחוב ובמטבע הוא דבר אחר.

וזה אולי מה ששוק המתכות מתחיל לספר.

מפיאט למשהו שאי אפשר להדפיס

אין כאן רק משקיעים פרטיים.

בנקים מרכזיים בעולם הגדילו בשנים האחרונות באופן משמעותי את משקל הזהב ברזרבות שלהם, כחלק מגיוון הרזרבות והפחתת תלות מוחלטת בדולר.

גם לאחר הירידה החדה במחירי הזהב השנה, סקר רויטרס בסוף יולי מצא שאנליסטים עדיין רואים ברכישות בנקים מרכזיים ובחששות לגבי היכולת הפיסקלית של ממשלות לשאת את החוב לאורך זמן גורמי תמיכה מרכזיים במחיר.

וסין אף הגבירה מחדש את רכישות הזהב ביולי.

כלומר, מאחורי התנודות היומיות נמצא שינוי ארוך הרבה יותר.

פחות שאלה של “האם הדולר יקר היום”, ויותר שאלה של “איזה נכס אני רוצה להחזיק בעוד עשר או עשרים שנה”.

הכסף הופך את הסיפור לקיצוני עוד יותר

כסף הוא יצור מוזר.

מצד אחד הוא מתכת מוניטרית, ולכן הוא מגיב להרבה מאותם גורמים שמניעים את הזהב.

מצד שני הוא חומר תעשייתי.

אלקטרוניקה, חשמל, פאנלים סולאריים ותשתיות צורכים אותו.

לכן כשהפחד המוניטרי פוגש מחדש ביקוש להשקעה, שוק הכסף הקטן בהרבה יכול לנוע במהירות קיצונית.

כך הוא הגיע ל־121.64 דולר בינואר.

כך הוא התרסק ל־55.

וכך הוא מסוגל עכשיו לעלות בכ־20% מהבסיס בתוך זמן קצר.

בדיוק משום שהשוק קטן יותר, אותה כמות כסף פיננסי יכולה להזיז אותו הרבה יותר מאשר את הזהב.

וזה כבר חלק מסיפור רחב יותר של מתכות

במקביל, הנחושת נסחרת באזורי מחיר חריגים על רקע ביקוש לרשתות חשמל, מרכזי נתונים ותשתיות, ומגבלות היצע.

מתכות נדירות הפכו לכלי גיאופוליטי ממשי בין סין לארצות הברית.

שרשראות אספקה של מגנטים, אלקטרוניקה, מערכות נשק ואנרגיה תלויות בחומרים שמספר קטן יחסית של מדינות שולט בהפקתם ובעיבודם.

העולם הדיגיטלי מגלה מחדש עובדה ישנה:

בסוף, גם ענן צריך מכרה.

בינה מלאכותית צריכה נחושת.

פאנל סולארי צריך כסף.

מנוע חשמלי צריך מתכות מגנטיות.

ומערכת מוניטרית שחוששת מערך המטבע שלה חוזרת לזהב.

ולכן אולי מה שנשבר הוא לא שוק הזהב, אלא משהו עמוק יותר

בסוף ינואר כולם ראו את הזהב והכסף מתרסקים והסיקו שסחר שחיקת המטבע מת.

במובן מסוים, הם צדקו.

החלק הספקולטיבי שלו באמת התפוצץ.

הכסף ירד מ־121.64 דולר לכמעט מחצית.

הזהב ירד מ־5,594.82 דולר אל מתחת ל־4,000.

המלחמה נתנה לדולר חיים חדשים.

הנפט העלה אינפלציה.

האינפלציה העלתה את ציפיות הריבית.

תשואות האג”ח עלו.

והמתכות עשו בדיוק מה שהן היו אמורות לעשות: ירדו.

התשואות המשיכו להיות גבוהות.

מחיר האנרגיה לא חזר לעולם הישן.

החוב האמריקאי המשיך לטפס וכבר הגיע לכ־39.9 טריליון דולר.

ובכל זאת הזהב הפסיק לרדת סביב 4,000 דולר.

הכסף הפסיק לרדת סביב 55.

השוק חיכה לשבירה כלפי מטה.

והשבירה הגיעה בכיוון ההפוך.

הזהב עלה ליותר מ־4,400 דולר.

ואפילו כאשר הנפט חזר לזנק, הדולר התחזק והתשואות נשארו גבוהות, המתכות לא חזרו להתפרק.

אולי זה רק שלב נוסף בשנה התנודתית ביותר שידע שוק המתכות זה זמן רב.

אבל יש הסבר אחר, והוא מעניין הרבה יותר.

אולי השוק כבר אינו מסתכל על התשואה הגבוהה של האג”ח ואומר:

“איזו השקעה אטרקטיבית.”

אולי חלק מהמשקיעים מתחילים להסתכל על אותה תשואה ולשאול:

“למה צריך לשלם לי כל כך הרבה כדי שאסכים להחזיק את החוב הזה?”

וזה שינוי קטן מאוד בשאלה, אבל שינוי עצום בעולם הפיננסי.

כי אם התשואה הגבוהה מפסיקה להיות אויבו של הזהב והופכת לסימפטום של אותה הבעיה שבגללה קונים זהב, הקשר שהיה מובן מאליו במשך שנים מתחיל להתהפך.

תשואות האג”ח גבוהות.

החוב מתקרב ל־40 טריליון דולר.

והזהב והכסף עולים.

אולי המתכות לא הפסיקו לפחד מהריבית.

אולי הן התחילו לפחד יותר מהדולר עצמו.

נכתב בסיוע gpt, התוכן הוא אוסף של עדכונים מהשווקים.

https://www.reuters.com/world/india/gold-extends-record-run-races-past-5400oz-2026-01-28/

https://www.reuters.com/world/china/cinderella-metal-silver-loses-footing-after-surge-record-high-2026-02-02/

https://www.reuters.com/commentary/reuters-open-interest/global-metals-fever-spreads-markets-buckle-under-heat-2026-02-06/

https://www.reuters.com/markets/commodities/specter-warsh-fed-sparks-precious-metals-debasement-crash-2026-02-02/

https://www.reuters.com/markets/europe/slump-commodities-rattles-global-markets-2026-02-02/

https://www.reuters.com/world/india/gold-falls-15-firm-dollar-silver-recovers-over-three-week-low-2026-02-02/

https://www.reuters.com/world/middle-east/investors-make-dash-cash-iran-crisis-upends-markets-2026-03-03/

https://www.reuters.com/world/india/gold-extends-gains-middle-east-war-boosts-safe-haven-demand-2026-03-03/

https://www.reuters.com/world/india/gold-slides-over-2-middle-east-tensions-stoke-inflation-fears-2026-03-23/

https://www.reuters.com/world/india/gold-drops-oil-climbs-renewed-us-iran-hostilities-2026-06-10/

https://www.reuters.com/world/india/gold-falls-below-4000oz-strong-dollar-hawkish-fed-signals-2026-06-24/

https://www.reuters.com/world/europe/global-bonds-take-wild-ride-may-iran-war-shocks-market-2026-05-29/

https://www.reuters.com/world/uk/uk-30-year-gilt-yield-hits-highest-since-1998-political-inflation-fears-2026-05-15/

https://fiscaldata.treasury.gov/americas-finance-guide/national-debt/

https://www.reuters.com/business/us-treasury-raises-third-quarter-borrowing-estimate-739-billion-2026-08-03/

https://www.reuters.com/business/bessents-call-upsize-fed-foreign-lending-facility-may-not-be-risk-free-2026-08-04/

https://www.reuters.com/world/asia-pacific/bessent-ready-repeat-joint-yen-intervention-urges-bigger-fed-backstop-2026-08-03/

https://www.reuters.com/business/gold-softens-prospects-fed-rate-hikes-brent-tops-100-2026-07-24/

https://www.reuters.com/world/india/gold-ticks-up-softer-dollar-focus-us-jobs-data-2026-08-05/

https://www.reuters.com/world/india/gold-heads-strongest-week-since-january-us-payrolls-data-focus-2026-08-07/

https://www.wsj.com/finance/commodities-futures/gold-price-could-test-and-move-beyond-recent-highs-19f5e5e9

https://www.reuters.com/world/china/global-markets-global-markets-2026-08-11/

https://www.reuters.com/world/india/gold-forecasts-fall-central-bank-buying-expected-cushion-retreat-2026-07-28/

אני לא נוגע באג"ח. בגלל מצב הכלכלה בארה"ב אין ממש ברירה אלא להדפיס דולרים וזה מביא אינפלציה. במצב הזה זהב וכסף הרבה יותר טובים מאשר דולר או כל דבר צמוד לדולר.

הנה כמה מטבעות שקניתי לאחרונה