'וואלה!' תפצה עיתונאית שפוטרה חודשים אחרי שפונתה מביתה בעוטף

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי 'וואלה!' תקשורת תפצה ב-45 אלף שקלים את העיתונאית מיטל קויפמן, שפוטרה חודשים לאחר שפונתה מביתה בקיבוץ מפלסים בעוטף בעקבות 7 באוקטובר. בית הדין קבע כי החברה לא הוכיחה שהפיטורים נבעו מטעמים מקצועיים וענייניים בלבד, ולא מילאה את חובתה "לבחון חלופות תעסוקה ממשיות בטרם פיטורי עובד מפונה".

קויפמן תבעה את האתר באמצעות עו"ד לירון בק ממשרד בשה, זבידה ושות', בטענה כי פוטרה בניגוד לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום. קויפמן עבדה כעורכת מדור 'וואלה! סלבס' מספטמבר 2021 ועד לפיטוריה במרץ 2024. היא המשיכה לעבוד מרחוק גם בזמן שהייתה מפונה וחיה במלון בהרצליה.

נשיאת בית הדין האזורי, השופטת אריאלה גילצר-כץ, הדגישה כי טענתה של החברה שמדובר בפיטורים מטעמים מקצועיים לא נתמכה בכל ראיה, וכי לא הוצג בפניה כל התראה כתובה או הודעת מייל מזמן אמת המתייחסת לביצועיה של קויפמן. עוד ציינה כי קויפמן הציגה נתונים שלפיהם המדור שבניהולה שבר שיאי צפייה ערב המלחמה: יותר מ-10 מיליון צפיות במאי 2023, ויותר מ-9 מיליון צפיות ביולי 2023. הוא אף רשם עלייה של 150% במרץ 2024. בית הדין קבע שנתונים אלו עומדים בסתירה מובהקת לטענת החברה בדבר דעיכה מקצועית מתמשכת המצדיקה פיטורים מיידיים.

בית הדין קיבל את טענתה של קויפמן כי יעדי הצפיות במדור שלה הוקפצו על ידי ההנהלה באופן שרירותי בפברואר 2024 מ-250 אלף צפיות יומיות ל-450 אלף. "התנהלותה של הנתבעת, אשר בחרה להכפיל את היעדים הנדרשים מהתובעת מיד לאחר אירועי השבעה באוקטובר ותוך שבוע בלבד לשלוח לה מייל התראה על אי עמידה בהם, מעידה על קביעת רף דרישות בלתי ריאלי המציב את העובדת המפונה בפני כישלון ידוע מראש" כתבה השופטת.

בהתאם, קבעה השופטת כי מערכת וואלה לא נהגה במקרה זה בתום הלב המוגבר המצופה ממנה, ולא שקלה את מכלול נסיבות הפינוי והמצב הנפשי שנגרם בעקבותיו. עוד זקפה השופטת לרעת החברה את העובדה שלא העלתה לעדות את העורך הראשי, ערן טיפנברון, שקיבל את ההחלטה בנוגע לפיטורים.

החברה טענה כי הפיטורים נבעו מחוסר שביעות רצון מקצועי מתמשך, שהחל עוד לפני המלחמה, וכי חוק שעת החירום אינו חל על המקרה, משום שקויפמן לא נעדרה לחלוטין מעבודתה אלא המשיכה לבצע אותה מרחוק. בית הדין קיבל את הטענה העקרונית שלפיה עובד שמסוגל לבצע את עבודתו מרחוק אינו נחשב בהכרח 'נעדר' לצורך ההגנה הקבועה בחוק. עם זאת, נקבע כי במקרה הזה לא ניתן לנתק לחלוטין את קשיי העבודה מרחוק מהשלכות הפינוי.

"חוק הגנה על עובדים בשעת חירום מעניק הגנה סוציאלית לעובדים המנועים מלהגיע למקום עבודתם או לבצעה עקב המצב הביטחוני", קבעה השופטת גילצר-כץ, "החסינות מפני פיטורים מותנית בקיומה של זיקה סיבתית ברורה בין נסיבות החירום הביטחוניות (או הנחיות כוחות הביטחון) לבין היעדרות העובד. בהתאם לכך, הגנת החוק לא תעמוד לעובד המסוגל לבצע את עבודתו (כגון באמצעות עבודה מרחוק), או כאשר הפיטורים נובעים משיקולים אחרים שאינם כרוכים במניעה אובייקטיבית עקב מצב החירום". לפיכך, הבהירה השופטת כי מי שביצע עבודתו בפועל במלואה, לרבות בעבודה מרחוק, אינו נכנס לגדר 'נעדר' המוגן על ידי החוק.

עם זאת, ולאור העובדה שאחד מהנימוקים לפיטוריה של קויפמן במכתב הפיטורים היה היעדרויותיה מהמערכת, הדגישה השופטת, במקרים שבהם ביסוד הפיטורים עומדות היעדרויות פיזיות ממקום העבודה הנובעות במישרין מהפינוי, עשויה לעמוד לעובד הגנה חלקית מכוח החוק, גם אם עבד מרחוק. "עקרון תום הלב המוגבר המוטל על מעסיק בשעת חירום מטיל חובה לפעול ברגישות ולבחון חלופות תעסוקה ממשיות בטרם פיטורי עובד מפונה. פסיקת פיצוי בלתי ממוני במקרה זה נעשית אפוא בתוך דלתותיו של החוק לנוכח הפרת החובות המהותיות הנגזרות ממנו ומרוחו הכללית".

לפיכך, פסקה השופטת לטובת קויפמן פיצוי על סך 45 אלף שקלים בגין עוגמת נפש, פיצויים המשקפים לדבריה את הפגיעה הקשה שנגרמה לה עקב פיטוריה בתקופת הפינוי, את היעדרה של פנייה רשמית ומסודרת להצעת תפקיד חלופי, והתבטאויות פוגעניות שליוו את הליך סיום העסקתה.

נוסף על כך, נדרשה מערכת וואלה! לשלם גם 500 שקלים הוצאות משפט ו-8,000 שקלים שכר טרחת עורך דינה של קויפמן. עם זאת, השופטת דחתה את דרישתה לפיצויים נוספים בגין נזקים כלכליים שלטענתה נגרמו לה, כיוון ששכרה שולם במלואו גם בתחילת המלחמה, ומשום שלא הציגה אסמכתא אודות גובה דמי האבטלה שקיבלה בתקופה שלאחר פיטוריה.

ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל: "פסק הדין החשוב הזה מהווה נדבך נוסף במאבק הסיזיפי והנחוש שלנו על זכויות עיתונאים ועיתונאיות. מאות חברות וחברי ארגון כבר זכו לקבל מאיתנו, במהלך השנים, ליווי בתהליכים משפטיים מול המעסיקים. נמשיך לסייע לאלפי חברות וחברי הארגון ולשמור על הזכויות שלהם".

מוואלה! נמסר: "החברה מכבדת את בית הדין ואולם סבורה כי הוא שגוי מעיקרו. בתביעתה טענה גב' קויפמן טענה יחידה, כי פוטרה אך ורק בשל היעדרותה מהעבודה, באופן המקנה לה פיצוי בהתאם לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום. בפסק הדין נקבע כי החוק אינו חל, שכן גב' קויפמן כלל לא נעדרה מעבודתה כמשמעות המונח בחוק. היא המשיכה בביצוע עבודתה ואי הגעתה למערכת לא נבעה מהפינוי. מאידך, על בסיס עילה משפטית חדשה שלא נטענה, של 'חובה לפעול ברגישות יתרה', נפסק פיצוי כביכול מכוח אותו החוק.

"צר לנו על כי במסגרת הקביעות העובדתיות בפסק הדין התעלם בית הדין הנכבד מכך שהוכח שהחברה נהגה בגב' קויפמן ברגישות רבה לאחר אירועי התופת של 7.10 והפינוי מביתה, תוך מתן הטבות כלכליות ואחרות כדי לסייע בידיה. בית הדין גם התעלם מהודאותיה של גב' קויפמן כי ספגה ביקורת מקצועית עוד בטרם המלחמה, כי בשימוע לא קשרה בין הפינוי לבין חוסר שביעות הרצון המקצועית מתיפקודה, וכי היא זו שסירבה לבחון הצעות עבודה חלופיות משיקוליה שלה. החברה לומדת את פסק הדין ואת צעדיה".