"ישראל צריכה לדרוש מלבנון להסיר את התכנים האנטי-ישראליים מספרי הלימוד"



מיום הקמתה, לבנון היא מדינה רוויית שסעים ומתחים חברתיים עמוקים. היא שרדה מלחמת אזרחים ארוכה ואכזרית, אך גם עשרות שנים אחריה מתקשה לייצר זהות אזרחית מלוכדת החוצה את הגבולות העדתיים. בתוך החולשה הזאת פועל ארגון הטרור חיזבאללה לא רק ככוח צבאי ופוליטי, אלא גם כמערכת חינוך שמעצבת את הדור הבא של העדה השיעית.
במציאות שבה כ-80% מהתלמידים בלבנון לומדים בבתי ספר פרטיים ורק כ-20% במערכת הציבורית המוחלשת, לחיזבאללה יש מרחב רחב להשפעה. הפער ניכר כבר ברמת ההצהרות: בעוד המדינה מגדירה כיעד חינוכי את עיצובו של "אזרח הגאה במולדתו לבנון ובהשתייכותו אליה", זרוע החינוך של חיזבאללה מצהירה כי מטרתה להכשיר את הקרקע ל"מדינת האימאם אל-מהדי".
בריאיון ל"דבר" מתאר דניאל סגל, חוקר במכון לניטור שלום וסובלנות תרבותית בחינוך (IMPACT-se) המתמחה בתוכני לימוד בלבנון ובמזרח התיכון, את האתגר הגדול ביותר שניצב בפני מדינת לבנון, ואת כלי הנשק האפקטיבי ביותר של חיזבאללה – החינוך. לדבריו, השיחות בין ישראל ללבנון מהוות הזדמנות פז לישראל להשפיע על הסוגיה.

סגל מתאר התנגשות חזיתית בין שני פרויקטים חינוכיים. "השיח הלבנוני הרשמי, וזה בא לידי ביטוי גם במערכי הלימוד עצמם, מנסה באופן מודע 'לדלג' מעל ההבדלים העדתיים", הוא מסביר. "המטרה היא להדגיש עד כמה כולם חלק מלבנון, כולם נאמנים למדינה, ולהימנע מהצבת הזהויות הדתיות זו מול זו".
מנגד, חיזבאללה עושה בדיוק את ההפך: הוא מעלה את הזהות השיעית על נס מעל כל זהות אחרת, ומחנך לנאמנות דתית-פוליטית שמופנית לא ללבנון, אלא ל"וִלאיית אל-פקיה" (שלטון חכם ההלכה), המגולם כיום בשלטון האייתוללות באיראן. לכך יש גם ביטוי סמלי מובהק: "בבתי הספר של חיזבאללה לא תמצאו את דגל לבנון. רק דגלי איראן, דגלי חיזבאללה ותמונות של חמינאי".


עם זאת, סגל מזהה תהליך שהחל להתגבש עוד טרם פרוץ המלחמה הנוכחית: יותר ויותר לבנונים מרגישים בנוח למתוח ביקורת פומבית על חיזבאללה. ערעור היציבות הביטחונית, האסון בנמל ביירות שיוחס לארגון והקריסה הכלכלית, יצרו בקרב הציבור תחושה של "אין מה להפסיד". לכך תורמת המסורת הפלורליסטית היחסית של לבנון, המאפשרת חופש ביטוי רחב יותר בהשוואה למדינות ערב אחרות.
מאז פרוץ המלחמה, חומת הפחד מחיזבאללה נסדקה אף יותר. מאות אלפי תושבים, רובם שיעים מדרום המדינה, פונו מבתיהם ונודדים בחיפוש אחר קורת גג. לעיתים הם נתקלים בהתנגדות אלימה כשהם מנסים למצוא מקלט בשכונות נוצריות או סוניות. מציאות זו מזינה ביקורת ציבורית גוברת כלפי הארגון, המופנית כעת גם באופן ממוקד נגד מערכת החינוך שלו. פוליטיקאים ואנשי חינוך משמיעים ביקורת גלויה על התנהלות בתי הספר של הארגון.


יחד עם זאת, סגל מסייג ומזכיר כי כוחו של חיזבאללה מול מערכת החינוך הלאומית עדיין רב. כך, למשל, ארגוני מורים המזוהים עם חיזבאללה כפו לאחרונה את ביטול בחינות הבגרות בכל רחבי המדינה, כולל עבור תלמידי הצפון, בשל פינוי תושבי הדרום והשפעות המלחמה עליהם.
החינוך לג'יהאד, מציין סגל, מוטמע כבר בכיתות הנמוכות ביותר. התכנים משלבים אנטישמיות קלאסית עם אנטישמיות אסלאמית – החל מהפניות ל"פרוטוקולים של זקני ציון", דרך טענות שהיהודים רואים בלא-יהודים "שדים בדמות בני אדם", ועד לקריאות מפורשות להקריב את החיים למען הדת.
סגל מצטט מספר לימוד המיועד לכיתה ג', המלמד כי "המטרה הנעלה ביותר היא להקריב את עצמך במסגרת ג'יהאד". תפיסה זו מחלחלת גם ללוח השנה הבית-ספרי, המציין מועדים כגון יום המהפכה באיראן, יום השהיד של חיזבאללה ויום הנסיגה הישראלית מדרום לבנון. לדבריו, ילדים נדרשים כבר בכיתה ב' לדקלם פסוקים ולקרוא "מוות לישראל".

"אתה רואה חבורה של ילדים קטנים צועקים 'מוות לישראל' ו'ג'יהאד', הולכים לבתי קברות של שהידים, ומדקלמים נאומים לוחמניים", מתאר סגל. "לפעמים מדריכים של חיזבאללה מגיעים לבתי הספר עם רובי קלצ'יניקוב, ויש ימי תערוכות נשק שבהם מסבירים לילדים כיצד לתפעל אותו".

הכשרת הדור הצעיר לשורות הארגון היא מטרה מוצהרת. המאבק, מבחינת חיזבאללה, אינו מכוון רק נגד ישראל, אלא נגד העם היהודי כולו. סגל מדגים זאת באמצעות ספר לימוד מרשת "אל-מוסטפא", המיועדת דווקא לילדי המעמד הגבוה בארגון, בו מוקדש פרק שלם ל"פרוטוקולים של זקני ציון", המוצגים לתלמידים כמסמך אותנטי החושף תוכנית יהודית להשתלטות עולמית.

ישראל היא אמנם האויב הישיר והמיידי, אך המאבק בה מוצג בספרי הלימוד כשלב ראשון בלבד. "החזון של חיזבאללה הוא השלטת דומיננטיות ברחבי המזרח התיכון, ולאחר מכן בעולם כולו", מסביר סגל. "מבחינתם, ישראל היא רק צעד בדרך".
ב-26 ביוני 2026 חתמו ישראל ולבנון, בחסות ארצות הברית, על "המסגרת המשולשת" – הסכם המצהיר על כוונת שני הצדדים לסיים את הסכסוך ולכונן יחסי שכנות. לדברי סגל, דווקא סעיפים 12 ו-13 במסמך עשויים להפוך את מערכת החינוך לזירה מעשית לבחינת רצינות הכוונות: סעיפים אלו מחייבים את המדינות לנקוט "צעדי תום-לב המפגינים כוונה חיובית" ו"להפסיק כל פעולה עוינת בזירה הבין-לאומית".

סגל מציע לישראל "לדרוש את הסרת התכנים האנטי-ישראליים מספרי הלימוד בלבנון כאחד המבחנים המוחשיים והמדידים ליישום ההסכם". לדבריו, הניסיון ממדינות שכבר חתמו על הסכמי שלום עם ישראל מלמד עד כמה הדרישה הזאת חשובה. במחקריו מצא כי גם עשרות שנים לאחר חתימת ההסכמים, ספרי לימוד בירדן ובמצרים עדיין כוללים תכנים עוינים לישראל: בירדן מוצגים מחבלים כדמויות להערצה, ובמצרים נעשה שימוש במפות שאינן מכירות בקיומה של ישראל. לפיכך, חיבור בין תוכני הלימוד לבין יישום ההסכם אינו עניין סמלי, אלא מבחן ממשי לשינוי ביחסים בין שתי המדינות.
דניאל סגל, חוקר חינוך במזרח התיכון, חושף בריאיון ל"דבר" כיצד חיזבאללה מפעיל מערכת חינוך פרטית בלבנון המטפחת אנטישמיות, נאמנות לאיראן והכשרה לג'יהאד כבר מגיל צעיר, תוך ניצול חולשת מערכת החינוך הציבורית. לדבריו, בבתי הספר של חיזבאללה "לא תמצאו את דגל לבנון. רק דגלי איראן, דגלי חיזבאללה ותמונות של חמינאי", והילדים נדרשים "לדקלם פסוקים ולקרוא 'מוות לישראל'".
החינוך לג'יהאד, מציין סגל, מוטמע כבר בכיתות הנמוכות ביותר. התכנים משלבים אנטישמיות קלאסית עם אנטישמיות אסלאמית – החל מהפניות ל"פרוטוקולים של זקני ציון", דרך טענות שהיהודים רואים בלא-יהודים "שדים בדמות בני אדם", ועד לקריאות מפורשות להקריב את החיים למען הדת.
סגל מציין כי היחלשות חיזבאללה והביקורת הגוברת עליו בלבנון, יחד עם ההתקרבות בין ישראל ללבנון, יוצרות הזדמנות לישראל לדרוש את הסרת התכנים האנטי-ישראליים מספרי הלימוד בלבנון כחלק מיישום "המסגרת המשולשת" שנחתמה בין המדינות, כצעד מהותי לבחינת רצינות הכוונות взаимных.
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.