כשהמוח עובד שעות נוספות

הכתבה דנה בתופעת ה"מס הקוגניטיבי" שאנו משלמים על חיים תחת עומס מתמשך, בניגוד לעייפות גופנית. המוח האנושי, המיועד להתמודד עם משברים קצרים על ידי דיכוי הקורטקס הפרה-פרונטלי והעברת הפיקוד לאמיגדלה, נשאר דרוך יתר על המידה כאשר מצב החירום הופך לשגרה, כפי שקורה בתקופות של מגיפה, מלחמה ואי-ודאות כלכלית. חוקר המוח ברוס מק'יואן מכנה זאת "עומס אלוסטטי", שחיקה הנגרמת מהישארות ממושכת במצב כוננות.

הכלכלן סנדהיל מולאינתן והפסיכולוג אלדר שפיר הראו שאנחנו משלמים על מחסור – בכסף, בזמן, בביטחון – "מס רוחב פס" מהחשיבה שלנו.

המחיר אינו רק רגשי אלא גם קוגניטיבי, ומתבטא בירידה בביצועים קוגניטיביים, קשיי ריכוז, שכחה, ופגיעה בלמידה ובתפקוד בעבודה. המצב מוביל גם למחיר חברתי, שכן המשאבים הקוגניטיביים המצטמצמים גורמים לראייה צרה, חוסר סבלנות, נטייה להסתפק בהסברים פשוטים ועלייה בכעס ובקונפליקטים. הבעיה מחריפה מכיוון שרובנו אינם מודעים לעייפות הקוגניטיבית, ומייחסים את הקשיים לחולשה אישית במקום לתגובה טבעית למצב לא טבעי. המערכות סביבנו ממשיכות לדרוש תפקוד רגיל, בעוד המוח עובד שעות נוספות, והשיח על "חוסן" מסיט את האחריות מהצורך להפחית עומס. הכרה בכך שאנחנו לא בסדר בגלל שהמצב לא בסדר היא חוסן אמיתי, ולא העמדת פנים שהכול בסדר.