"לא חשבנו איך למות, אלא איך מצילים עוד חיים": בגיל מאה, דוד גור נאבק להכרה במחתרת היהודית בהונגריה
את הראיון הזה דוד גור נאלץ לדחות כמה פעמים. בגיל מאה, כשהוא מתראיין לכלי תקשורת שונים, הוא זקוק להפסקות בין שיחה לשיחה "כדי לפתוח את ליבו". לקראת המפגש הזה הוא התכונן היטב, והכין מראש דפים המסכמים את "מה שחשוב שייאמר". מתוך מאה שנות חיים עמוסות, הראיון מתמקד בתקופה אחת הרת גורל: חברותו במחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה, גוף שהציל עשרות אלפי יהודים, אך נותר שנים רבות בצל האתוס הציוני המזוין."הבנתי שצריך לספר את הסיפור אחרת עבור הדור הצעיר", אומר גור בפתח דבריו, "פחות תאריכים ודיוק היסטורי ויותר לספר סיפור". גור מתגורר כיום ברמת גן יחד עם אשתו נעמי, אותה הכיר בתנועת השומר הצעיר. הוא עומד בראש 'העמותה לחקר תנועות הנוער בהונגריה', אותה הקים ב-1984. העמותה עוסקת במחקר, הרצאות ובהנצחת פועלה של המחתרת, ולאחרונה אף ערכה טקס שבו חולקו תעודות הוקרה ל-16 מחבריה. אך כדי להבין את הסיפור שאותו הוא מבקש לספר, צריך לחזור אחורה, לעיירה הונגרית קטנה בשם אוקנ'י (Okany),…
דוד גור, בן מאה, פועל להכרה בפועלה של מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה בתקופת השואה, בה היה חבר. המחתרת, שפעלה בשנים 1944–1945, התמקדה בהצלת יהודים באמצעות זיוף תעודות, הסתרה וסיוע, בניגוד למודל המרד המזוין. גור, שניהל את בית המלאכה לזיוף תעודות, מציין כי המחתרת הצילה עשרות אלפי יהודים, אך נתקלה בקבלת פנים צוננת בישראל בשל חוסר לחימה פיזית.
"מעולם לא חשבנו איך למות, אלא איך מצילים עוד חיים"
הוא דורש הכרה במורשת גבורה מסוג אחר, ומדגיש את הבחירה המציאותית בדרך ההצלה בהונגריה, שהייתה "המאגר האחרון של יהודי אירופה". גור, העומד בראש 'העמותה לחקר תנועות הנוער בהונגריה', מקדיש את חייו להנצחת סיפורם של חברי המחתרת, שרבים מהם עברו עינויים קשים, ורואה קשר בין רוח ההצלה של אז למציאות הישראלית כיום.
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.