ליברמן, הסקרים והכאוס: מי מנהל את ישראל באמת?

השבוע האחרון בגוגל ישראל רתח סביב איש אחד: אביגדור ליברמן. הנושא היה מהנושאים המחופשים ביותר עם היקף חיפושים משוער של 5,000+ וחשף תמונה מורכבת של הפוליטיקה הישראלית, הנעה בין חששות ביטחוניים, כשלים אזרחיים ומשחקי כוח פוליטיים. האם ליברמן, על אף סקריו הנמוכים יחסית, הוא המפתח להבנת המהלכים הנוכחיים ולעתיד הפוליטי של ישראל?

התחזקות ביטחונית וביקורת פוליטית

הצטרפותו של תא"ל (מיל') דני שחר לישראל ביתנו, כפי שדווח בוואלה ובערוץ 7, מעידה על ניסיון של ליברמן לחזק את האגף הביטחוני במפלגתו. שחר, בעל עבר מרשים בשייטת 13, כמפקד יחידת שמשון וכמפקד חטיבות ג'נין ושכם, מביא עמו ניסיון מבצעי וניהולי משמעותי. ציטוטו, "מדינת ישראל זקוקה להנהגה שיודעת לקחת אחריות", מהדהד את הקו הביקורתי של ליברמן כלפי הממשלה הנוכחית. הצטרפותו היא לא רק חיזוק פרסונלי, אלא גם מסר פוליטי: ישראל ביתנו מציעה אלטרנטיבה של ניסיון ומקצועיות, בניגוד למה שנתפס ככשלים של הממשלה.

ממומן סקירה: השעון החכם הספורטיבי H26 – פתרון בסיסי במחיר משתלם? AliExpress לצפייה בביקורת ←

במקביל, ליברמן לא חוסך שבטו מהממשלה, במיוחד בנוגע למדיניות הביטחון. דיווחים על עפיפונים בעוטף עזה, כפי שפורסם בוואלה, מעוררים זיכרונות לא נעימים מתקופות קודמות ומלבים את הביקורת על מדיניות ה"הכלה". לוחמים באוגדת עזה מזהירים כי מדובר בתופעה שחייבים לעצור, מחשש שבעתיד ישמשו עפיפונים להצתות כפי שאירע לפני ה-7 באוקטובר. ליברמן, המזוהה עם קו ניצי, ינצל ככל הנראה אירועים כאלה כדי להדגיש את חולשת הממשלה.

הכאוס האזרחי והמחיר הפוליטי

הביקורת של ליברמן אינה מוגבלת רק לתחום הביטחוני. הכותרת "ישראל החלה לשלם את מחיר הג'ובים, ועם ריבית: כך נראית מדינה שמנוהלת על בסיס נאמנות" מוואלה, מהווה תמונת ראי לטענותיו. קריסת נתב"ג, הקטל בכבישים ושחיקת השירות הציבורי מוצגים לא ככשלים נקודתיים, אלא כתוצאה של שיטה שבה נאמנות פוליטית קודמת למקצועיות. ליברמן, שכיהן בעצמו בתפקידים בכירים בממשלה, מציג את עצמו כמי שמבין את צרכי המערכת ודוגל במקצועיות, בניגוד למינויים פוליטיים שפוגעים בתפקוד המדינה.

הרובד המקורי שרוב הסיקור מפספס הוא ההקשר ההיסטורי של התפתחות ה"שלטון" בישראל. בעוד שבעבר, המנגנון הממלכתי נבנה על בסיס נורמות של מקצועיות וסמכות, בשנים האחרונות אנו עדים לתהליך של פוליטיזציה הולכת וגוברת של משרדי הממשלה והמוסדות הציבוריים. ליברמן, כוותיק בזירה הפוליטית, מזהה את התהליך הזה ומנסה למצב את עצמו כמי שיכול להחזיר את המקצועיות לשלטון, ובכך גם למשוך קהלים מאוכזבים מהתנהלות הממשלה הנוכחית. זהו לא רק מאבק על משרות, אלא על עצם דמותה של המדינה ושיטת ניהולה.

ליברמן בסקרים: השפעה מעבר למנדטים?

סקר מנדטים שפורסם ברוטר, המראה שליברמן זוכה ל-5% בלבד בהתאמה לראשות הממשלה, עשוי להטעות. אמירתו לאילנה דיין, "אם אכריז שאני תומך באיזנקוט אפסיד שני מנדטים שיעברו לצד השני ולא יחזרו", חושפת את מורכבות מעמדו. גם עם מספר מנדטים נמוך יחסית, לליברמן יש כוח השפעה משמעותי על יציבות קואליציות פוטנציאליות. הוא מבין את תפקידו כ"לשון מאזניים" פוטנציאלית, ומשתמש בכך כקלף מיקוח. הוא לא חייב להיות ראש הממשלה כדי להשפיע באופן דרמטי על הרכבת הממשלה הבאה. הסקרים הכלליים, כמו זה שמצביע על 63 מנדטים לקואליציה לעומת 47 לאופוזיציה (ללא מפלגות ערביות), רק מדגישים את החשיבות של כל מנדט קטן.

האיום הטורקי: הסחת דעת או סכנה אמיתית?

הדיווחים על התבססות טורקית בסוריה ותרחיש פלישה, כפי שעולה בכותרות בוואלה ובמעריב, מציפים שאלות מהותיות לגבי מדיניות החוץ והביטחון של ישראל. הכותרת "מרס טורקי: האם נתניהו, שחושש מהסקרים, גורר את ישראל למלחמה?" מעלה תהיות לגבי מניעים פוליטיים מאחורי החלטות ביטחוניות. ליברמן, כמדינאי בעל ניסיון, יצטרך לנווט בין הצורך להגן על האינטרסים הביטחוניים של ישראל לבין החשש מהסתבכות בהרפתקה מיותרת לצרכי בחירות. השאלה של אמון במנהיגות, כפי שמוצגת בוואלה, הופכת להיות קריטית במיוחד בהקשר זה.

למה לשים לב עכשיו

בטווח הקצר, נצטרך לעקוב אחר שני כיוונים מרכזיים. ראשית, האם הצטרפותם של גורמים ביטחוניים נוספים לישראל ביתנו תצליח לשפר את מעמדה בסקרים ותהפוך אותה לגורם מרכזי יותר בזירה הפוליטית. שנית, נצטרך לבחון כיצד ליברמן ימשיך למתוח ביקורת על הממשלה, הן בנושאי ביטחון והן בנושאי ניהול אזרחי, וכיצד הוא ינסה למצב את עצמו כאלטרנטיבה מקצועית ואחראית. ההתפתחויות בגבול הצפון והשלכותיהן הפוליטיות יהיו קריטיות.

• ליברמן ממשיך למקם את מפלגתו כאלטרנטיבה מקצועית וביטחונית לממשלה הנוכחית.
• הביקורת על כשלים אזרחיים וביטחוניים משמשת דלק למחנה הפוליטי שלו.
• מעמדו כ"לשון מאזניים" פוטנציאלית מעניק לו כוח השפעה משמעותי, גם עם מספר מנדטים נמוך.
• האיום הטורקי עלול לשמש כזרז להחלטות פוליטיות, ואף לסבך את ישראל ביטחונית.
• הפוליטיזציה של המנגנונים הממלכתיים היא בעיה עמוקה יותר מסך הכשלים הנקודתיים.

האם ליברמן, שהיה פעם שר ביטחון ושר חוץ, יצליח לשכנע את הציבור הישראלי כי הוא הפוליטיקאי היחיד המסוגל להחזיר את המדינה למסלול של יציבות ומקצועיות, או שמא הוא נידון להישאר שחקן משנה משפיע אך לעולם לא מרכזי? האם ישראל מוכנה להנהגה שאינה מתבססת רק על נאמנות אלא על ניסיון אמיתי?