מחקר חדש חושף: האי שוויון התרחב בישראל, בניגוד לנתונים הרשמיים

הנתונים הרשמיים על צמצום האי-השוויון בהכנסות בישראל בשנים 2015 עד 2021 היו חלקיים, ובפועל חלה היפוך מגמה: האי-שוויון לא ירד בשנים אלו, אלא אפילו עלה – כך עולה ממחקר חדש של מרכז אדוה שפורסם אתמול (רביעי).

זאת ועוד, על פי המחקר, שכותרתו 'האם אי השוויון באמת ירד?', החישוב שעליו התבססה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) – שעל פיו חל צמצום באי-שוויון באותן שנים – לא היה מדויק והתבסס על נתונים מוטים כלפי מטה. יתרה מכך, לאחר התאמה בחישוב שעשו מחברי המחקר נמצא כי חלה דווקא התרחבות של האי-שוויון באותן שנים.

מדידת ממדי העוני והאי-שוויון נעשית בישראל על פי סקרים של משקי בית (הוצאות והכנסות)  שעורכת הלמ"ס, ובשנים האחרונות גם על פי הנתונים המנהליים של הביטוח הלאומי.  מדד מקובל למדידת אי-שוויון בהכנסות הוא מדד ג'יני.

מדד זה, המכונה גם מקדם ג'יני, הוא מדד סטטיסטי שנועד למדוד את מידת האי-שוויון בחלוקת ההכנסות או ההון בתוך אוכלוסייה, מדינה או אזור. המדד מקבל ערך בין 0 ל-1 (או בין 0 ל-100), כאשר 0 מייצג שוויון מוחלט ו-1 מייצג אי-שוויון מוחלט. בדיקת המדד לפני ואחרי מיסים וקצבאות עוזרת להבין עד כמה המערכת הממשלתית מצליחה לצמצם פערים חברתיים במדינה.

המחקר , שאותו ערכו מקס גרובמן ומירי אנדבלד סבג, לשעבר מנהלת האגף למחקר כלכלי בביטוח הלאומי, הצביע על הערכת חסר של ההכנסות מהון, בייחוד בעשירונים הגבוהים: בסקרים של הלמ"ס על ההכנסות ובנתונים המנהליים של הביטוח הלאומי –  שמשמשים לחישוב ממדי העוני והאי-שוויון בהכנסות – הייתה קיימת הטיה כלפי מטה במרכיב ההכנסה מהון, בייחוד בעשירונים הגבוהים.

בנוסף קיים פער בין מדד ג'יני כפי שנמדד עד כה על פי סקרי הלמ"ס, לבין מדד ג'יני שבו עשו שימוש במחקר (שמביא בחשבון הכנסות ממשיות מהון במשקי הבית בישראל). הפער בין המדדים עמד על כ-6% בשנת 2015 – ועלה ל-11% בשנת 2021.

זאת ועוד, לפי נתוני הסקרים המקוריים מדד ג'יני ירד מעט בין 2015 ל-2021, מ-0.4060 ל-0.4000 – ובסך הכול ירידה של 1.6%. ואולם לאחר התאמת רכיב ההכנסה מהון, מתקבלת תמונה הפוכה: המדד עלה מ-0.4305 בשנת 2015 ל-0.4440 בשנת 2021 – עלייה של 3.1%.

במחקר נכתב: "כלומר, בעוד שלפני תיקון המדד בהתאם להכנסות הממשיות מהון הייתה לכאורה ירידה של 1.6% בין שתי השנים, אילו היו ללמ"ס נתונים קרובים יותר למציאות לגבי ההכנסה מהון, מדד ג'יני לא רק שלא היה יורד, אלא היה עולה בכ-3% בין 2015 ל-2021. משמעות הממצאים הללו היא שהירידה לכאורה באי השוויון בישראל, כפי שהיא
נמדדת לפי נתוני הסקר המקוריים, למעשה לא הייתה קיימת. לאחר התאמת רכיב
ההכנסה מהון מתקבלת תמונה של עלייה באי השוויון, שמקורה המרכזי הוא בהכנסה
מהון – רכיב הכנסה מוטה כלפי מטה בדיווחים של סקרי משקי הבית".

גודל הפער במדידת ההון בישראל נחשף כשרשות המסים פרסמה לראשונה לפני כשנתיים נתונים מנהליים שהתבססו על כלל ההכנסות והדיווחים שהתקבלו ברשות, לעומת הנתונים שנאספו רק באמצעות סקרים מדגמיים. הפערים שהתגלו היו גבוהים מאוד: לדוגמה, ב-2022 לבדה ההכנסות מהון התבררו כגבוהות ב-100 מיליארד שקלים מהסכום שהופיע בנתוני הלמ"ס.

התאמת רכיב ההכנסה מהון מעלה גם את פערי ההכנסה בין העשירונים, בייחוד את היחס בין העשירון העליון לעשירון התחתון, שגדל מפי 13.7 לפי 18.2. גם היחס בין העשירון העליון לחציון, המבטא את הפער בין בעלי ההכנסות הגבוהות ביחס למעמד הביניים, גדל לפי המחקר ב-29%, מפי 4.1 לפי 5.3. עם זאת, הפער בין החציון לעשירון התחתון, כמעט לא השתנה. ממצא זה מצביע על כך שעיקר השפעת ההתאמה מרוכזת בקצה העליון של התפלגות ההכנסות.

על פי המחקר, גם תמונת ההכנסה החודשית משתנה לאחר החישוב המחודש שכולל הכנסות מדווחות משכר דירה, ורווחים מחברות ומכירת מניות (הכנסות קבועות מהון), שלא הוכנסו לסקרי הלמ"ש. לאחר החישוב החדש, ההכנסה לנפש בעשירון התחתון גדלה ב-2021 בכ-30 שקלים ל-1,665 – עלייה של פחות מ-2%. ההכנסה לנפש בעשירון העליון לעומת זאת זינקה בקרוב ל-8,000 שקלים לכ-30,300 שקלים – עלייה של יותר מ-35%.

החוקרים מפרטים כמה סיבות להבדלים בין הסקרים לנתונים המנהליים: "תת-כיסוי, תת-דיווח והבדלים בהגדרה ובהכללה של סוגי הכנסות הון שונים". גורמים אלה משפיעים במיוחד על מדידת הכנסות מהון ועל אומדן חלקו של העשירון העליון בהכנסה הכוללת.

אולם הערכת החסר של הלמ"ס בהכנסה מהון אינה נובעת מטעות בחישוב, מוסבר במחקר, אלא היא חלק מבעיה מחקרית שקיימת בכל העולם: ההתחקות אחר ההכנסה מהון, ובמיוחד של המאיון, האלפיון והרבבון העליון – קבוצות הדירוג הגבוהות ביותר של משקי הבית בישראל מבחינת הכנסה.

קיימות כמה בעיות שיטתיות באיסוף הנתונים באמצעות סקר – משקי בית עשירים אינם נוטים בדרך כלל לשתף פעולה עם השאלות; קיים קושי פיזי להיכנס לשכונות המגודרות שבהן עשירים נוטים לגור; ובמקרים שהעשירים כן משיבים לסקרי הכנסה, הם נוטים לספק תשובות חלקיות בשל היעדר מידע מדויק על ההכנסות מהון או מרצון להסתיר את הנתון. מחקר שנעשה באורוגוואי מצא כי ההכנסות מהון שדווחו במאיון העליון במדינה היה נמוך ב-60% מההכנסות שלהם בפועל.

חישוב הנתונים המתקבלים הוא גם משימה מורכבת. התוצאות משתנות בדרך כלל ממשק בית אחד למשנהו במאיון העליון, ומשנה ושנה. יש הבדל משמעותי בין אדם שהכנסתו מדורגת כגבוהה ביותר לאדם שהכנסתו מדורגת במקום 50 אלף, פער שיכול לשנות את התמונה מקצה לקצה, אף ששניהם נכללים במאיון העליון.

בנוסף, סקרי רשות המסים מכסים את ההכנסות התקופתיות בלבד, ולא את הכנסות ממכירת נדל"ן ומניות, למשל. המחקר מדגיש כי גם הנתונים החדשים – אף שהם משקפים את המציאות באופן מדויק יותר – עדיין יכולים להיות מדויקים יותר אם רשות המסים הייתה מחשיבה בנתוניה את ההכנסות ההוניות ממכירת נכסים.

המחקר מספק מסקנה חשובה על מגמת הפער באי שוויון בישראל בעשורים האחרונים. ראש הממשלה בנימין נתניהו אמנם התייחס בגאווה לנתוני הלמ"ס שהראו ירידה במדד האי-שוויון בהכנסות שחלה במהלך כהונתו, אך שכלול ('קליברציה', כפי שמכנה זאת המחקר) של ההכנסה מהון משנה משמעותית את התמונה העגומה ממילא.

העובדה שחישוב חלקי של ההכנסות מהון מוביל לתוצאה הפוכה מהמגמה במציאות ביחס לאי-שוויון מחדדת עד כמה חשוב לבחון את ההכנסה מהון, ולא רק את השכר, למרות הקשיים. לכן שילוב עקבי בין מקורות מידע מהווה תנאי הכרחי להערכת האי-שוויון בהכנסות באופן המשקף את כלל רכיבי ההכנסה במשק.

ברשות המסים ובמשרד האוצר הגיעו גם כן למסקנה הזאת וקידמו בשנים האחרונות חוקים בתחום, בהם מס הייסף על הכנסות של המאיון העליון, וחוק הרווחים הכלואים שמחייב משיכה של רווחים ותשלום מס עליהם לעומת דחייה מתמשכת לצורך התחמקות קבועה מתשלום מס.