מי שטוען שלא קיבלנו תשובות בסוף העונה של הסדרה הנהדרת – כנראה לא מבין כלום

עודכן לאחרונה: 19.7.2026 / 13:27

שימו לב, אזהרת ספוילר לכל העונות של "אין מוצא" (From)סדרת האימה והמסתורין "אין מוצא" סגרה את עונתה הרביעית כשדעות הצופים נותרו חלוקות. אחרי שהעונה השלישית הסתיימה בקול תרועה, עם הירצחו של ג'ים והופעתו המצמררת של האיש בצהוב, העונה הרביעית דווקא הסתיימה בלחישה.מעריצים רבים מיהרו להכתיר אותה כחלשה, בטענה שלא סיפקה מספיק תשובות לתעלומת העיירה המסתורית, ואף הטילו ספק ביכולתם של היוצרים לקשור את כל הקצוות בעונה החמישית, שאמורה להיות גם האחרונה.החשש הזה אינו מגיע משום מקום. יוצרי הסדרה עדיין נושאים על גבם את המוניטין שדבק בהם בעקבות "אבודים", שם שימשו ככותבים בכירים, וסופה נחשב לאחד השנויים ביותר במחלוקת בתולדות הטלוויזיה. בעונותיה האחרונות נדמה היה שהסדרה איבדה את דרכה, כאילו הסוף לא תוכנן מראש אלא התגבש בספונטניות מתסכלת.אלא שהפעם היוצרים מתעקשים כי הסיפור של "אין מוצא" נכתב כבר ב-2002, מתחילתו ועד סופו, כשהיעד לנגד עיניהם מהרגע הראשון.

כבר בפגרת השבועיים באמצע העונה, הריקנות הציפה את דעתי והחלטתי שאני חייבת לצפות בכל הסדרה מההתחלה – ושם האסימון נפל: כבר מהפרק הראשון הכול היה ידוע. מהסצנה של ג'ייד במרתף השורשים, בה הוא רואה את גלגולו כלוא תחת אבן ענקית, ועד הסמל שלימים התברר כשורשיו של "עץ הבקבוקים" שממוקם מעל מקום הקרבת ילדי ה"אנגקוואי" – ניכר שכבר מההתחלה עמדו כל החיילים במקומם.גם התפקיד המהותי של חומרים משני תודעה הסתתר מול עינינו כבר מהעונה הראשונה. ג'ייד מגיע לעיירה עם מריחואנה וניירות גלגול, ומוצא נחמה בקנאביס מעת לעת. במקביל, הוא מוטרד כמעט ללא הפסקה מחזיונות שרודפים את ראשו. אלא שכשנגמרים ניירות הגלגול, נדמה שגם החזיונות והסימנים נעלמים יחד איתם.שלוש עונות לאחר מכן חוזר אותו שחקן למגרש: הסם. אחרי שג'ייד שומע שמירנדה קיבלה את חזיונותיה הראשונים על העיירה בהשפעת LSD, הוא הולך ליער כדי ללקט פטריות הזיה, יוצא למסע תודעתי, פוגש את הילד הפנימי שלו ומקבל את התשובות שיובילו אותו לקיים את טקס הוצאת העצמות יחד עם שותפת גורלו, טאביתה.

כאן לא היינו צריכים להיות חדים במיוחד, אלא רק לחזור למקורות. כבר בפרק התשיעי של העונה הראשונה, טאביתה חולמת חלום נבואי לא רק על המגדלור ממנו היא תצליח לחזור למציאות – אלא גם על גורל בעלה. בחלומה, היא מטפסת במדרגות המגדלור, נתקלת במכונית צעצוע ואז בגופתו התלויה של ג'ים.לימים אנו מגלים שכבר אז הכותבים ידעו בדיוק איך תתגלה גופתו של ג'ים. אחרי שהוא נשחט מול הקרוואן, יצורי הלילה או האיש בצהוב תולים אותו כשקרביו מחוץ לגופו, בדיוק באותה הצורה שבה טאביתה חזתה בעונה הראשונה.אלא שפרק לאחר מכן אנו מקבלים סימן שאלה כבד הרבה יותר. אית'ן הולך לקרוואן שבו נרצח אביו, ומופתע לגלות את ג'ים עומד מולו, מחבק אותו ומפציר: "מצא את אגם הדמעות". כאן הדעות מתחלקות.על ראשו של ג'ים מופיעה אותה הצלקת שנגרמה כשבית המשפחה קרס עליו בעונה השנייה. הצלקת הזו יכולה לרמז על "סטוריווקינג" שג'ים עושה, בדומה לבתו, ובעצם מגיע מפרק ישן כדי לבקר את בנו בפרק הנוכחי.מנגד, יש גם סיכוי שזה בכלל לא היה ג'ים. כפי שהאיש בצהוב, בדמותה של סופיה, מסביר לאלג'ין – הוא יכול לתפוס את צורתם של אלו שאיבדו את חייהם בעיירה. הסדרה לא מסבירה כיצד, אבל היא משאירה רמז מסקרן.רגע לפני שהמשחק של האיש בצהוב מסלים, טאביתה וויקטור הולכים למגרש המכוניות כדי למצוא תשובות ברכב איתו הגיע לעיירה בגלגולה הקודם. שם, בתא הכפפות, הם מוצאים שקית מלאה בשיניים. כזכור, האיש בצהוב עקר אחת משיניו של ג'ים, כך שניתן לשער שכך הוא תופס את צורת המתים וג'ים שפגש את אית'ן – הוא בכלל האיש בצהוב.

לא מעט צופים התלוננו על הצגת "האיש בצהוב", הלא הוא סופיה, בשלב כה מאוחר בסדרה. הצופים האלה לא מבינים דבר אחד פשוט: לא רק שהתסריטאים מניחים לנו אקדח טעון על השולחן ואומרים "חכו, אולי הוא עוד ירה" – הם גם רומזים שייתכן והאקדח הזה היה שם מהרגע הראשון.עוד לפני שהצופה מצליח להבין מי הוא אותו האיש בצהוב, הוא שובר את עצמותיו והופך בן רגע לנערה בלונדינית צעירה – סופיה. כשהיא נכנסת לעיירה, היא מתחילה, לדבריה, "לשחק משחקים" עם יושביה, ביניהם גם אביו המנוכר של ויקטור, הנרי.סופיה, או יותר נכון האיש בצהוב, מטפטף מדמו לכוסו של הנרי. לאחר שהוא שותה ממנה, הוא מתחיל לחוות הזיות מציאותיות במיוחד ולפיהן כל הזמן הזה הוא בילה בבית חולים לתשושי נפש, וכל העיירה היא בעצם ההזיה. הרגע הזה זרק אותי ישר לסצנת מותה של אבי. בפרק שמונה של העונה הראשונה אנו חוזים בבויד חוזר לעיירה אחרי שמצא את הקמעות ביער, רק כדי לגלות את אבי יורה לכל עבר ומפצירה: "זה רק חלום, אני מעירה אותם". כשהיא מכוונת את האקדח לבנם המשותף, אליס, בויד יורה בה והורג אותה.עד העונה הרביעית הנחנו שאבי פשוט איבדה את שפיותה. אלא שכעת אנחנו יודעים שהאיש בצהוב מסוגל לגרום לאנשים לחוות הזיות משכנעות שאף הופכות למציאות שלהם. הנרי אפילו מקבל את אותה ההנחיה שקיבלה אבי מויקטור בהזייתו: לקחת אקדח ולהתחיל לירות. כך שמאוד ייתכן שאבי לא הייתה הראשונה שאיבדה את שפיותה – אלא הראשונה שפגשה את האיש בצהוב, מבלי שאנחנו או היא ידענו לזהות אותו.

על אף שהחצי השני של העונה קצת "זנח" את ה"סטוריווקינג" של ג'ולי – הרבה נקודות יכולות להתחבר ליכולת העל טבעית הזו. כבר בתחילת העונה סגרנו מעגל אחד כשראינו אותה משליכה לבויד את החבל כדי לחלץ אותו מהבאר בה היה תקוע. למרות הספקנות של ג'ולי, היא היחידה שבאמת יכולה לגרום לבני העיירה לפתור את התעלומה הזו בצורה נכונה. בתעלומה כזו, וכפי שהאיש בצהוב הכריז: "טקס הוא לא רק מה אתה עושה – אלא איך" – יש לנו דמות אחת ויחידה שיש לה את היכולת לחזור לטקס המקורי ולהביא את המדריך המלא לבני העיירה אבל איך? כאן נכנסת תיאוריה קטנה שעלתה בי. כשבויד רוצה לחזור למגדל ולהשמיד את תיבת הנגינה הוא לוקח את הלפיד שהביא איתו מאותו המגדל אל החורבות וחוזר לאותה הנקודה. ג'ולי, מנסה לעשות את אותו הדבר כשהיא מנסה ליצור "סימנייה" עם רנדל כמו שכתוב בספרי האגדה של אית'ן, אבל היא נכשלת – כי הסימנייה בכלל הייתה החולצה שלבשה. באותו הפרק, ג'ולי לובשת חולצה שנראית כאילו הגיעה משנות ה-70 או ה-80. בדיוק הנקודה אליה היא חוזרת בטבח אותו ויקטור שרד. לכן, אם הייתי אדם מהמר הייתי שמה את כל הכסף שלי על זה שג'ולי תקח את העצמות לחורבות וכך בעצם תחזור לפרק הראשון של העיירה.

רוצו לראות את "האודיסאה" על המסך הכי רחב. לסרט הזה מגיע את הכבוד הכי גדול

נקודה נוספת שמתחברת ישירות לג'ולי וליכולותיה לסייר בין פרקי הסיפור מתחילה ממש מהגלגול הראשון של העיירה. כשאנחנו מבינים מה הוא אותו סמל שנוצר מ"עץ הבקבוקים", נמסר לטאביתה שהוא נוצר כש"מישהו סיפר סיפור לילדים שהוקרבו שהפיח בהם תקווה", וכך בעצם נוצר הסמל המפורסם. אם מישהו אכן סיפר לילדים את הסיפור שהפיח בהם תקווה, השאלה המתבקשת היא מי בכלל היה יכול להגיע לשם. לפי חוקי היקום של "אין מוצא", כמעט אף דמות לא יכולה לעשות זאת. למעשה, יש רק דמות אחת שאנחנו יודעים שמסוגלת לנוע בין פרקי הסיפור – ג'ולי.כך בעצם ג'ולי עצמה הופכת למקור של האגדה. זו בדיוק סוג הפרדוקסים שהסדרה כבר התחילה לשחק איתם דרך החבל של בויד.

כשהפרק נסגר בסצנה שבה האיש בצהוב והילד בלבן נדמים כשני כוחות שמנהלים משחק על גבם של אנשי העיירה, כמעט יכולתי לבכות. באותו רגע הרגשתי שנפלתי שוב בפח של יוצרי "אבודים". עבורי, אחד החלקים המאכזבים ביותר בסיומה של "אבודים" היה המעבר מסיפור מסתורין מורכב לתשובה פשטנית ומתחנפת של עימות בין שתי דמויות מיתולוגיות, הקרב בין "הטוב והרע", במבנה שלא מעט הזכיר את סיפור איוב.ההקבלה בין האיש בצהוב והילד בלבן לבין ג'ייקוב והאיש בשחור כמעט מצמררת. רק לקראת סוף "אבודים" התברר שהכוח שהניע את כל האירועים על האי היה למעשה מאבק פילוסופי בין שני אחים. ג'ייקוב האמין שבני האדם מסוגלים לבחור בטוב, ולכן המשיך להביא אנשים אל האי כדי להוכיח שהם יכולים לשנות את גורלם. מנגד, האיש בשחור היה משוכנע שהאנושות מושחתת מיסודה, ושכל אדם יבחר בסופו של דבר באלימות, באנוכיות ובהרס.אם "אין מוצא" אכן צועדת באותו הכיוון, קשה להתעלם מהדמיון. מצד אחד ניצב האיש בצהוב, שדוחף את תושבי העיירה לייאוש, לפחד ולהחלטות האפלות ביותר. מן הצד השני ניצב הילד בלבן, שבמשך ארבע עונות מכוון שוב ושוב את הדמויות להמשיך לחפש, להאמין ולא לוותר.ואם זו באמת נקודת הסיום שאליה הסדרה מכוונת, מבחינתי זו תהיה אחת האכזבות הגדולות ביותר – לא משום שהרעיון אינו מעניין, אלא משום שכבר ראינו אותו בעבר, וביקרנו אותו בלי סוף.