על מה הוא כל כך להוט להגן?

המאמר דן בפסק דין שנוי במחלוקת של בית המשפט העליון בפרשת שדה תימן, שקבע כי פרקליט המדינה אינו מצוי בניגוד עניינים ויכול להמשיך לטפל בתיק, למרות שהחקירה התנהלה ללא ליווי חיצוני. פסק הדין, שניתן על ידי הנשיא עמית בהסכמת השופט כבוב ובניגוד לדעתו החולקת של השופט מינץ, מבטל למעשה קביעה קודמת של בית המשפט העליון מלפני תשעה חודשים, שדרשה מינוי גורם חיצוני לליווי החקירה בשל ניגוד עניינים מוסדי של היועמ"שית ופרקליט המדינה.

השופטת יעל וילנר כתבה בפסק הדין כי בשל ניגוד העניינים המוסדי של היועצת ואנשיה "התעורר הצורך במילוי תפקיד הליווי והפיקוח".

הכותב מציין כי עמדתו של עמית מתכחשת לעובדה שהצורך בליווי חיצוני היה מוסכם על כל הצדדים, כולל נציג הפרקליטות, וכי השופט מינץ הציג ראיות רבות לכך. המאמר מבקר בחריפות את התנהלותו של הנשיא עמית לאורך הפרשה, וטוען כי הוא פועל באופן עקבי לסיכול הפיקוח העצמאי על החקירה, מה שמעמיק את הפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט.