עמית סגל וקנוניית ברקת: בין פייק ניוז לפריימריז

עמית סגל וקנוניית ברקת: ניתוח מעמיק של סערה פוליטית

בשבוע האחרון, שם אחד ריחף מעל כולם ברחבי מנועי החיפוש בישראל, עם היקף חיפושים משוער של למעלה מ-5,000: עמית סגל. הפרשן הפוליטי הבכיר של חדשות 12 שוב הוכיח את כוחו כמעצב סדר יום, אך הפעם לא היה זה דיווח שגרתי, אלא חשיפה דרמטית – טענה על ניסיון להדיח את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עליה חתום לכאורה לא אחר משר הכלכלה, ניר ברקת. סערה זו, שגררה הכחשות נמרצות מברקת, אינה רק דרמה עיתונאית אלא חלון הצצה עמוק לקרביים הרגישים של הפוליטיקה הישראלית, למאבקי כוח סמויים וגלויים ולתפקיד התקשורת בתוכם.

ממומן Logitech MX Master 3S ביקורת מקיפה 2026: עכבר אלחוטי לפרודוקטיביות בשיאו לצפייה בביקורת ←

החשיפה: מזימה להדחת נתניהו בעת מלחמה?

הדיווח של עמית סגל, שפורסם בכלי תקשורת שונים ובמיוחד ב"ישראל היום" תחת הכותרת "הביצוע היה מגושם וכושל: כך ניסה ניר ברקת להדיח את נתניהו", הכה גלים במהירות. לפי סגל, שר הכלכלה ניר ברקת ניהל התייעצויות קדחתניות בתחילת המלחמה וניסה "לשתק את הממשלה מימין ומשמאל כדי לתפוס את מנהיגות הליכוד". התמונה המצטיירת היא של מהלך מתוזמר, אולי אף "מאחורי הגב של נתניהו", שנועד לערער את מעמדו של ראש הממשלה בזמן רגיש במיוחד. עיתוי המלחמה, בו מצופה אחדות לאומית, מוסיף נופך של חומרת יתר לטענות מסוג זה, והופך אותן למטען פוליטי נפיץ במיוחד.

ההכחשה והדרישה לתביעה: מבחן האמינות

תגובתו של ניר ברקת לא איחרה לבוא והייתה נחרצת: "לא ניסיתי להדיח את נתניהו. התחייבתי בעבר – אני מתחייב היום". בריאיון לוואלה, ברקת אף הגדיר את הפרסומים כ"פייק ניוז מוחלט" והאשים גורמים בתקשורת בניסיון לפגוע בו לקראת הפריימריז. אלא שההכחשה לא סתמה את הגולל על הפרשה, אלא רק העצימה אותה. עמית סגל, מצידו, לא נרתע ודרש את המינימום המתחייב: "אם ברקת מכחיש את הפרסום שלי על התכנית להדחת נתניהו, המינימום המתחייב הוא תביעת דיבה ענקית מחר על הבוקר. כסף זו לא הבעיה אז מה כן?". העובדה שברקת "מסרב להתחייב לתביעת דיבה נגד עמית סגל ולא מוכן לעבור פוליגרף" רק העמיקה את התעלומה והותירה סימני שאלה רבים באשר לגרסאות השונות. הדרישה לתביעה והסירוב לעבור פוליגרף הם אינדיקטורים קלאסיים למאבק איתנים על הנרטיב הציבורי, כאשר כל צד מנסה לבסס את אמינותו ולערער על זו של יריבו.

מאבקי הירושה בליכוד: רובד עמוק של אינטרסים

מעבר לדרמה העיתונאית, הפרשה חושפת רובד עמוק של מאבקי ירושה ואינטרסים פוליטיים בתוך מפלגת הליכוד. ברקת, שנתפס כטוען לכתר עתידי, מוצא עצמו במאבק עקוב מדם מול מחנה נתניהו. ההתייחסות של ברקת לפרסומים כניסיון לפגוע בו לקראת הפריימריז אינה מקרית. היא מצביעה על כך שהקרבות הפנימיים בתוך הליכוד – על עמדות כוח, שריונים, ובסופו של דבר, על מנהיגות המפלגה – מתנהלים בעצימות גבוהה, גם תחת מעטה של מלחמה. בהקשר זה, יש לזכור דיווחים כמו זה על שריונים צפויים ברשימת הליכוד לשרים כמו ישראל כץ וגדעון סער, מה שמלמד על ניסיונות של נתניהו לאבטח את שליטתו במפלגה ולתגמל נאמנים, או לחלופין, לנטרל איומים פוטנציאליים על מנהיגותו. זהו הקשר היסטורי עמוק בפוליטיקה הישראלית – מנהיגים תמיד מנסים לאבטח את שלטונם מפני איומים פנימיים וחיצוניים, ובתקופות משבר נסיונות אלו מתעצמים.

תפקיד התקשורת והדלפות: האם המוסד בתמונה?

הטור של עמית סגל אינו רק חשיפה, אלא גם אינדיקציה לכוחה של התקשורת בבניית נרטיבים פוליטיים. מעניין במיוחד הוא הדיווח ברוטר תחת הכותרת "הערכה: המוסד מאחורי דיווח תרגיל ה'הרדמה'", אשר אמנם מתייחס לדיווח אחר של סגל, אך מציג תובנה רחבה על דרך פעולתו: "מי שקיבל את הידיעה הוא עמית סגל, שהוא בחירה אידיאלית כי הוא גם עיתונאי ימני בהשקפותיו וגם עובד בערוץ 12, שהוא עדיין הפופולרי ביותר בישראל, כך שמרוויחים חשיפה מקסימלית". אמירה זו, המיוחסת לד"ר שלייפר, רומזת על כך שסגל הוא לא רק כתב אלא גם ערוץ מועדף להדלפות מגורמים בעלי אינטרס, כולל גופי ביטחון. זהו רובד נוסף שרוב הסיקור מפספס – העובדה שדיווחים עיתונאיים, במיוחד אלה שמקורם לא ברור, עשויים לשמש ככלי במאבקי כוח, הן פנימיים והן חיצוניים. אם אכן המוסד עומד מאחורי הדלפות מסוימות לסגל, הדבר מעיד על רצון להשפיע על דעת הקהל ועל מהלכים פוליטיים דרך עיתונאי בעל השפעה. הדיון על איש "מגנט הקולות" בנימין נתניהו וההערכה שלא יקבל יותר מ-15 מנדטים אם לא יהיה הוא, גם היא חלק מהדסאינפורמציה או הערכות פנימיות שנועדו להשפיע על המערכת הפוליטית.

• פוליטיקה של משבר: תקופת מלחמה אינה עוצרת את הפוליטיקה הפנימית, אלא לעיתים אף מאיצה אותה, כאשר שחקנים מנסים לנצל את חוסר היציבות.
• כוחו של הפרשן: עמית סגל ממשיך להוכיח את מעמדו כבעל השפעה מכרעת על סדר היום הציבורי והפוליטי בישראל.
• מבחן האמינות: הסירוב לתביעת דיבה או פוליגרף מהווה סוגיה מורכבת במבחן האמינות הציבורית.
• מאבקי ירושה סמויים: הפרשה חושפת את הקרבות הפנימיים על ההנהגה בליכוד, אשר מתנהלים בעצימות גבוהה גם מאחורי הקלעים.
• תפקיד ההדלפות: יש לבחון תמיד מיהם מקורות ההדלפות, ומה האינטרסים שלהם בפרסום מידע דרך עיתונאים ספציפיים.

"אם ברקת מכחיש את הפרסום שלי על התכנית להדחת נתניהו, המינימום המתחייב הוא תביעת דיבה ענקית מחר על הבוקר. כסף זו לא הבעיה אז מה כן?" – עמית סגל (מתוך רוטר).

"פייק ניוז מוחלט" – ניר ברקת (מתוך וואלה).

למה לשים לב עכשיו?

הפרשה סביב עמית סגל וניר ברקת היא הרבה יותר מסקופ חדשותי. היא משקפת את המאבקים הפנימיים העזים בליכוד, את ניסיונותיהם של דמויות מפתח למיצוב עתידי, ואת תפקידה של התקשורת – לעיתים ככלי, לעיתים כיוזמת – בעיצוב הנרטיב הפוליטי. חשוב לשים לב כעת למספר היבטים: האם עמית סגל ימשיך לדרוש תביעת דיבה? האם ניר ברקת ישנה את עמדתו ויחליט לפעול משפטית? וחשוב מכל, כיצד תשפיע הפרשה על מעמדו של ברקת בתוך הליכוד, ובפרט בקרב בוחרי המפלגה לקראת הפריימריז הבאים? האם ייתכן שפרסומים כאלה, לצד דיווחים אחרים כמו זה על הרב יצחק יוסף המצוטט כאומר "נתניהו שונא אותנו – צריך להפיל את גוש הימין", הם חלק ממערכה רחבה יותר שמטרתה לערער את הימין כולו, או שמא להשפיע על המאזן הפנימי בו? הפוליטיקה הישראלית, כידוע, לעולם אינה שקטה, וגם תחת עננת מלחמה, מאבקי הכוח ממשיכים להתנהל בעוצמה רתחנית. מה לדעתכם, קוראים יקרים, עומד באמת מאחורי חשיפה דרמטית זו וההכחשות שבאו בעקבותיה?