שדה תימן: המלחמה בין הפיקוח הצבאי לצורך הנפשי של החיילים
כאשר המציאות חושפת את החיילים למוות בלתי נגמר, הופכת הוותיקות לאמצעי של הגדרת העצמי של החייל. היכולת של הוותיק להפעיל את הצעיר היא זכות המקנה לו מעמד לא פורמלי, כמו משחק של מלך מול נתין בתוך תנאי השטח. אך מה קורה כאשר המשחק הזה מתנהל על רקע מציאות של מוות גולמי ואינסופי?
האירוע שהתרחש בסוף יולי במחנה שדה תימן, בו הוסרו סמלים ופורקו עמדות של לוחמים ששבו מלבנון, חושף קונפליקט עמוק בין הפיקוח הצבאי לצרכים הנפשיים של החיילים. המחנה מתואר כ"מרחב מעבר" שבו מתנגשים טקסי עיבוד מוות וטקסי חניכה צבאיים, כאשר ה"וותיקות" והסמלים הבלתי פורמליים משמשים מנגנון הישרדות נפשי עבור חיילים החשופים למוות יומיומי.
היכולת של הוותיק להפעיל את הצעיר היא זכות המקנה לו מעמד לא פורמלי, כמו משחק של מלך מול נתין בתוך תנאי השטח.
הסרת השלטים והריסת העמדות על ידי הפיקוד, מפורשת כפירוק מרחב שבו החיילים אוגרים את זהותם ומנסים לעבד את הטראומה באמצעות פולקלור וסמלים, בדומה לשימוש בהומור שחור בחברא קדישא. המאמר מצביע על פער תרבותי ועדותי בין הפיקוד לחיילים, וטוען כי כפיית נורמות יבשות ללא הבנה של המרחב הנפשי והתרבותי רק מעצימה את המתח. הפתרון המוצע אינו ענישה בלבד, אלא מתן מענה נפשי וסדנאות לעיבוד טראומה, מתוך הבנה כי שיקום אמיתי יתרחש רק כאשר החברה כולה תבין ותעבד את ביטויי היגון של בניה.
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.