"תוכנית האוצר לביזור החינוך הרסנית, במיוחד למדינה עם פערים גבוהים כמו ישראל"

תוכנית של משרד האוצר לבזר את סמכויות משרד החינוך לרשויות המקומיות, שנחשפה ב'דה מרקר', עוררה דיון ציבורי ער בימים האחרונים. פרופסור איריס בן דוד הדר מאוניברסיטת בר אילן, מומחית במדיניות מימון של מערכות חינוך, מתריעה כי "זה יהיה מהלך הרסני".

במסגרת התוכנית המוצעת יצטמצמו תחומי אחריותו של משרד החינוך, וייסגרו חלק מאגפיו. הוא יהיה אמון על התוויית מדיניות, תקצוב, מדידת ההישגים ורגולציה. הרשויות המקומיות, שמפעילות כיום את התיכונים לצד רשתות חינוך, יפעילו גם את בתי הספר היסודיים וגני הילדים. חטיבות הביניים, שכיום נמצאות באחריות משולבת של המדינה והרשויות המקומיות, יעברו לאחריות מלאה של הרשויות. כ-200 אלף מורים יועברו מהעסקה בידי המדינה להעסקה בידי הרשויות המקומיות.

רעיון הביזור בחינוך מוצע בגרסאות שונות במצעי מספר מפלגות, במיוחד 'ביחד' של בנט ולפיד, ובתוכניות שמציגים מרכזי מחקר שונים, כמו מרכז מנור מהמרכז הפוליטי ופורום קהלת מהימין. בן דוד הדר טוענת שהגישה הזו לא מתאימה לישראל. "אולי בפינלנד אפשר לדבר על ביזור, אבל במדינה עם אוכלוסייה כל כך מגוונת זה רק יפגע. אפשר לקחת לדוגמא את הרשויות המקומיות הערביות: אני מכירה לא מעט אנשים שלא יכולים להתקדם בסולם הדרגות בגלל שהם לא בחמולה הנכונה. מה יהיה אם כל התקציב יישב ברשויות המקומיות האלו?".

"הטענות שאני שמעתי בעד התוכנית הן שיפור היעילות וצמצום אי השוויון", היא אומרת, "ושתיהן שגויות. אחד המחקרים שלי עסק במה קורה עכשיו בצ'ילה, שהחליטה עכשיו לחזור מהביזור לריכוזיות, לאחר שבתקופת הביזור הפערים החברתיים-כלכליים במדינה התרחבו. וזו מדינה שמוגדרת, כמו ישראל, כסובלת מפערים כלכליים-חברתיים גבוהים במיוחד. אנחנו אחת המדינות עם הפערים הכי גבוהים בעולם בין הישגי תלמידים חזקים ומוחלשים".

כיום מורי התיכונים, שכבר מועסקים בידי הרשויות המקומיות, מיוצגים בידי ארגון המורים, והסכמי השכר שלהם אחידים ברמה הארצית ונחתמים מול השלטון המקומי. בפרסום לגבי הצעת האוצר נכתב כי "הסתדרות המורים תידרש להתנהל מול כל רשות מקומית בנפרד", אך לא הובהר אם רשויות מקומיות שונות יוכלו להציע למורים תנאי העסקה שונים. בן דוד הדר חוששת שהרפורמה תדחוף לפירוק של העבודה המאורגנת. "ההצעה הזאת היא נאו ליברלית", היא אומרת, "נאו ליברליזם רואה את האדם כפרט בודד, ולכן הוא עוסק בפירוק ארגוני עובדים". בכתבה ב'דה מרקר' נכתב כי העסקת המורים בידי הרשויות המקומיות צפויה "להחליש את הסתדרות המורים בראשות יפה בן דויד".

כבר כיום חלק מתקציב החינוך מנוהל בידי הרשויות המקומיות ובתי הספר, במסגרת מערכת הגפ"ן (גמישות פדגוגית ניהולית). תקציב הגפ"ן הנקבע לפי אמות מידה שמשרד החינוך מגדיר, ומאפשר לתקצב מרכיבים שונים בתקציב בית הספר לפי שיקול דעת של הרשויות והמנהלים.

"הפגיעה בשוויון נמצאת כבר שם", אומרת בן דוד הדר, "במחקר שערכתי התגלה שרשויות מקומיות חזקות כמו תל אביב דואגות לליווי צמוד של מנהלי בתי הספר, שמסייע להם להתנהל עם המערכת היטב. לעומת זאת, ברשויות מקומיות חלשות יותר הליווי לא היה מספיק, והמנהלים לא ידעו איך לנהל את התקציב נכון. תמונת המצב הזו עולה כשמדובר בתקציב יחסית קטן, וברור שהיא לא תשתפר כשהתקציב הגדול באמת יעבור לרשויות המקומיות".

בן דוד הדר מטילה ספק בכך שהרפורמה תגביר את יעילות מערכת החינוך. "ההנחה היא שמערכת חינוך שתנוהל קרוב יותר לשטח, כלומר בידי הרשויות המקומיות, תתנהל טוב יותר, אבל למעשה זה לא נכון כלל. לפחות לא בישראל".

במחקר שבן דוד הדר ביצעה יחד עם תלמידיה, נבדקה היעילות של הרשויות המקומיות בשימוש בתקציב תוספתי עבור חינוך, שמגיע עד 24 אלף שקלים לתלמיד, ומקורו בתשלומי ארנונה של עסקים. לפי מדד היעילות שהשתמשו בו במחקר, ניצול הכספים בידי הרשויות הוגדר כיעיל בכ-40% בלבד – כלומר, ניתן להשיג הישגים חינוכיים זהים תוך הקטנת יותר ממחצית התקציב שמושקע. "אגב, ב-OECD רמת היעילות היא יותר מ-90%. כנראה שהסיבה לפער היא מחסור בידע".

מה שבן דוד הדר חוששת ממנו אינו עצם העברת הבעלות על מוסדות החינוך לרשויות המקומיות. "בניגוד לתחומים אחרים בכלכלה, בחינוך עצם העובדה שמוסדות חינוך אינם בבעלות המדינה לא מצביעה על הפרטה", היא מסבירה, "יש עוד היבטים חשובים כמו מימון המערכת, ההפעלה השוטפת של מוסדות החינוך ותנאי ההעסקה של עובדי ההוראה".

בעלות על בתי הספר קשורה לפעמים לנסיבות היסטוריות, כמו במקרה של הולנד. "בתי הספר הופעלו בידי הכנסייה לפני הקמת המדינה, וכשהמדינה הוקמה, הכנסיות המשיכו להפעיל את רוב בתי הספר, במימון של המדינה. לאחרונה הם הקימו יותר בתי ספר של המדינה בגלל הגעתם של מהגרים מוסלמים".

לתיכונים בארץ סיפור דומה: הם הופעלו לפני קום המדינה בידי רשתות חינוך כמו אורט ועמל והשלטון המקומי, ולפני החלת חוק חינוך חובה על גילים אלו, מהלך שהתרחש אחרי הקמת המדינה. עם זאת, לא ברור אם תהיה תועלת בהחלה של מודל כזה בחטיבות, ביסודיים ובגנים, שם הוא לא נובע מההיסטוריה של אותם מוסדות חינוך.

בן דוד הדר לא מתנגדת באופן גורף לשינויים מערכתיים. "צריך מערכת חינוך ציבורית שמייצרת מוביליות חברתית, כלכלה משגשגת וחברה טובה לחיות בה, וייתכן שזה דורש שינוי רדיקלי במשרד החינוך", היא אומרת, "אבל צריך לא לשפוך את התינוק עם המים. אני מרגישה שהתוכנית הזאת היא חלום בלהות שלא יתגשם. יש לנו עתודה אחת וזו הילדים שלנו".