הרגעים האפלים בשבי: "חיכיתי למהלומה, אבל לא כזאת. כמו בוקס לתוך הלב"
במהלך השבי שלו בעזה, עומר שם טוב הוחזק במשך 50 יום בתא קטנטן, בחשיכה מוחלטת. דווקא שם, כשהוא בודד ומורעב ואפילו לא יכול לעמוד על רגליו, הוא גילה את הכוחות שלא ידע שקיימים בו. עכשיו הוא מוציא את הספר "מפגש עם עצמי בגיהנום" בו הוא כותב על הדמיון שעבד שעות נוספות, השיחות עם אלוהים, התקפי הכאב והרעב והאמונה שבסוף יגיע האור
הכתבה מתארת את רגעי האימה של חטוף ישראלי ברצועת עזה, מרגע שהבין כי הוא אינו משתחרר אלא מועבר למנהרות חמאס. הוא מתאר את האכזבה הקשה כאשר ציפה לשחרור אך נלקח למנהרה חשוכה ולחה, חוויה שגרמה לו לתחושת מחנק ואימה עמוקה, במיוחד כאסתמטי. הוא הוכנס לתא צר ונמוך, שם נאבק על נשימתו וקיבל משאף לאחר שהמחבלים הבינו את מצוקתו. החטוף מתאר את חוסר האונים, הניתוק מהזמן והמרחב, ותחושת ההשפלה כשהמחבלים צופים בו ומתעללים בו מילולית ופיזית.
- החטוף ציפה לשחרור אך הועבר למנהרות חמאס.
- הוא סובל מאסתמה וחווה התקף קשה במנהרה החשוכה והלחה.
- הוכנס לתא צר ונמוך שבו אינו יכול לעמוד זקוף.
- המחבלים צפו בו והתעללו בו, תוך כדי שהוא חש ניתוק מהזמן והמרחב.
"חיכיתי למהלומה, אבל לא כזאת. כמו בוקס לתוך הלב."
"שמעתי פעם על מישהו שמת מהתקף אסתמה, ומעולם לא הבנתי איך. עכשיו אני מבין."
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.